החייל הבודד במלחמה מה כוחו, הריהו כגרגר חול הנישא ברוח, אך חיילים רבים כבר יוצרים 'דיונה אנושית' שבכוחה לעצור אויב. עפר דרורי, חייל חרמ"ש בשירות חובה במלחמת יום הכיפורים, התחיל את המלחמה בגדוד טנקים שנפגע קשה בימים הראשונים של הלחימה. צוות הנגמ"ש של עפר הצטרף ליחידה אחרת ועסק בפינוי פצועים. כשנפגע גם הנגמ"ש שלו הוא עבר לנגמ"ש נוסף והמשיך בחילוץ. כאשר נגנב הנגמ"ש השני הוא המשיך רגלית בחילוץ ופינוי נפגעים. אפשר לקרוא לזה דבקות במשימה, אך יותר מכך, זו רוחם של החיילים שבזכותם נקבעה תוצאת הלחימה...

אני כבר לידו וקנה הנשק שלי צמוד לראשו והושטתי יד אחת ולקחתי לו את האקדח מהיד שלו, כאשר הוא הרגיש את קנה הרובה שלי על רכתו, הרחקתי אותו גם לפינה והסמל המצרי לא זז ממקומו, הבנתי שהוא מבולבל הזזתי את כל כלי הנשק שלהם לצד השני. הבעיה הייתה ליצור קשר עם הכוחות, לא יכולתי לעזוב אותם אז פקדתי עליהם להתחיל לעלות לשטח יותר גבוה...

כמדי תקופה אנו נפגשים חברי המועדון של פלוגת החרמ"ש מחזור גיוס נובמבר 1972 הזמן חולף לו ואנו שוב ושוב חוזרים לאותם 22 ימים של מלחמת יום כיפור שצרבו בנשמותינו. חותם אותו אנו נושאים איתנו לעולם ועד. איבדנו חברים אותם ננצור בליבנו לעד ורק הסיפורים עליהם מחזירים אותם לחיקנו לזמן קצר. חלק מאיתנו נפצעו ויצאו מהמסלול הצבאי אך אנו שומרים איתם על קשר...

שיר שנכתב על ידי אבי אלוני בתום המלחמה, לוחם בפלוגה י', גדוד 184 לזכרם של חללי הפלוגה...

דברים שכתב סרן (מיל’) גידי שביט (שטרנפלד), שהיה מ”מ בפלס”ר החטיבתית 67. הדברים הוקראו במפגש השנתי של הפלס”ר ערב יום הכיפורים בשנת 2008 זו פעם שנייה שאני נוסע לטיול למדבר המערבי במצריים. גם בפעם הקודמת ב 2006, דמיינתי איך אני נוסע ברכב ועובר דרך… ביר תמדה (קו-עורף-קו כל 3 חודשים), המיתלה (גד’ 52, עימנואל מג”ד 52 ...