סיפורו של אודי, לוחם מפלוגה ג’ – 6.10.1973 – לבד

שבת, יום כיפור ההוא בשעה 13:50 בצהריים, תעוז “מצווה”.
התדריך הפלוגתי שלנו מופסק בפתאומיות ע”י הפגזה ארטילרית מדויקת שנוחתת עלינו ועל התעוז, משלווה פסטוראלית לטבילת האש הראשונה שלנו – בתוך שניות ספורות מגיעים בריצה לטנקים, החגור והנשק עלינו, אנחנו ישנים עם הסרבלים והנעליים כבר שבוע, הציוד האישי קשור לסלי הצריח, בדיקת קשר פנים, הנעה ו… טנקי הפלוגה מחלצים עצמם במהירות מהתעוז המופגז, בו שהתה הפלוגה בשלושת החודשים האחרונים, פורסים, תוך כדי פקודות ברשת הקשר הפלוגתית, ובתנועה מהירה מתארגנים בתבנית “2 לפנים”, ונשאבים בין רגע לתוך הקשה במלחמות ישראל.

פלוגה ג’ מגדוד 52 חטיבה 14, בראשות סגן בועז עמיר – מ”פ בן 24, וחבורת נערים חשופים בצריח, שועטת עם 10 טנקי “מגח” – (פאטון M- 48) – מתעוז “מצווה” (בגזרה הדרומית של תעלת סואץ) – לעבר התעלה, על מנת לחבור למעוזים “ליטוף” ו”בוצר”, הנמצאים בגזרתה 8 ק”מ מערבה, על גדת התעלה ולחוף האגם המר הקטן.

היעד – להצטרף ללחימה על התעלה, שהחלה דקות קודם והגיעה בתוך זמן קצר לעוצמה הזויה.

מאות קני ארטילריה מצריים מכל הסוגים, מפגיזים, בקצב אש מטורף, בלתי פוסק, ומדויק מאוד – האדמה פשוט מתרסקת מסביבנו ! – בעוד טנקי הפלוגה ממהרים אל עבר המעוזים, פוקד בועז בקשר: “תחנות גלבוע כאן קודקוד, בצעו היכון לירי, סוף”, כמו באימונים .. – מח’ אחת בפיקוד פוגי (סגן שוקי דנינו) פונה צפונה למעוז “בוצר”, השאר ממשיכים לדהור מערבה, מעלינו חולפים מזרחה ובגובה נמוך מטוסי קרב מצריים – מגמתם לפגוע בחטיבה 401 של דן שומרון, המיועדת להגיע ממרכז סיני, דרך מעבר המיתלה, ולתגבר אותנו.

תוך כדי תנועה נמצאים בקשר רצוף עם מעוז “ליטוף” על גדת התעלה – לידו נמצאות עמדותינו, חג’בי –קשר המעוז, קורא לנו ברשת “גלבוע” לעזרה ומדווח על תחילת צליחה של חי”ר מצרי וירי מאסיבי עליהם.

הדרך לתעלה חולפת ביעף, פחות מ-20 דקות, בדרך שומעים ברשת הקשר הגדודית על מצוקה בכל גזרות הגדוד – הפלוגה נעה מהר במבנה קרבי ובמדורג, כמו שלמדנו במהלך אימון הצמ”פ (צוות, מחלקה, פלוגה), ענני האבק שמעלים הטנקים ושמסמנים את מיקומינו מושכים ומסיטים את קני הארטילריה המצרית שממשיכה ליפול עלינו ללא הפסקה – מגיעים קרוב לתעלה, ההפגזה המצרית נעשית צפופה ועוד יותר אינטנסיבית, מבצעים תצפית חטופה לכיוון עמדותינו, כל מחלקה תופסת במהירות את עמדותיה באגפי מעוז “ליטוף” – טנקי הפלוגה פותחים באש תותחים על טנקים וחי”ר מצריים, הנמצאים, בשלב זה, בצידה השני של התעלה –

ערב רב של קולות קרב בטנק – ירי בלתי פוסק בתותח ובמקלעים, פיצוצי הארטילריה המצרית הצפופה והבלתי פוסקת שיורדת עלינו, קשר הפנים בינינו אנשי הצוות, רשת קשר החוץ “גלבוע” עם שאר טנקי הפלוגה, האזנה לרשת “דליה” הגדודית, ובמקביל הקריאות המבוהלות של חג’בי קשר המעוז (השרוטות בזיכרוננו עד היום) המופיע ללא הרף ברשת הקשר הפלוגתית ומדווח על צליחות אנשי חי”ר מצריים –

הקומנדו המצרי החל צולח את התעלה – עולה מהתעלה בנחשול בלתי פוסק ופורץ תחת ירי כבד את גדרות המעוז, –

המוני חיילי קומנדו וחי”ר מצרים חוצים את התעלה (שרוחבה כ-180 מטר) ,חותרים במהירות בסירות קומנדו ומייד מטפסים על הרמפות בצד שלנו ואחריהן על המעוז. חיילי הקומנדו המצרי נראים מקצוענים, מצויידים ומאובזרים ולא מרפים לרגע, מאורגנים במסגרות קטנות, ולא פוחדים כלל – כל התקפה וכל הסתערות חזקה מקודמתה, ככל שעולה מספרם של אנשי הקומנדו שצלחו מתעצמות ההתקפות על המעוז, חיילי המעוז נלחמים באומץ לב – יורים בכל הכלים בהמוני החיילים המצרים העולים על הגדרות.

האש העזה והיעילה שנורית מטווח קרוב ע”י חיילי מעוז “ליטוף” והטנקים שלנו פוגעת במדויק וגורמת להם אבידות נוראיות, אך כמעט ולא מעכבת את קצב ההתקפות, הנחישות וחוסר הפחד של המצרים מרשימים.

ההפגזה הארטילרית המצרית מ ט ו ר פ ת, האדמה ממשיכה להתרסק ולהתהפך סביבנו – ברד בלתי פוסק של כל סוגי הפגזים רובם “כבדים” מאוד, בעיקר פגזי זרחן ונפיץ, הפגזה צפופה ויעילה, כמוה לא פגשנו בכל 24 ימי הלחימה שבאו לאחר מכן, כשזו מלווה בירי ישיר של טנקים מצריים ממערב לתעלה, וטילי הנ”ט (נגד טנקים) שלא הכרנו, שמשוגרים אלינו ללא הרף ובכמויות.

אנו קולטים מהר כי בנוסף להפגזת השטח הנוראה, קת”קים (קציני תצפית קדמית) מצריים צופים עלינו, כנראה מתוך שטחנו, ומטווחים בדייקנות את תותחי הארטילריה המצרית על הטנקים שלנו, טנק שעומד בעמדת ירי יותר משניות ספורות מסתכן בפגיעה ישירה של פגז תלול מסלול.

בתוך כל הכאוס, אנחנו מנהלים קרב אינטנסיבי מתואם ויעיל לצד אנשי המעוז, עולים ללא הרף לעמדות תחת ההפגזה המטורפת, יורים אש מהמקלעים והתותחים, ופוגעים בחי”ר ובטנקים מצריים שבצידה המערבי של התעלה, ויורים בו זמנית בחי”ר המצרי, שצלח ומסתער על גדרות המעוז בנחישות ובאומץ הגובלים בטירוף – הקשר בין הטנקים רצוף ובשליטה.

כשאנו חוטפים את מטחי הבזוקות הראשונים מטווח קרוב מצידה המזרחי (שלנו) של התעלה, מאותן חוליות חי”ר מצרי שכבר צלחו, הירי שלנו מופנה בעיקר לטווח הקרוב, תוך זמן קצר כל טנק מוצא עצמו מתמרן ונלחם כמעט לבד אל מול החי”ר הקרוב אליו, המסגרת הפלוגתית מצליחה להישמר.

אש המצרים גובה מאיתנו מחיר, טנקים שלנו נפגעים, חלקם פגיעות קטלניות, פצועים מהפלוגה מתפנים אחורה לתעוז, עם הנגמ’ש הפלוגתי, וחלקם עם הטנקים שנפגעים – אריק ניצן ורמי כץ נפגעים ונופלים כשעה לאחר שהחלפנו טנקים – אחרי כשעתיים רצופות של קרב אנחנו נותרים 4 טנקים בלבד.

ההפגזה הארטילרית האיומה ממשיכה, ואנו ממשיכים להילחם ולירות – מהקולות הרבים הנשמעים בקשר שבטנק, קריאות אנשי המעוז וטנקי הפלוגה האחרים, מבינים שמתקיימות בגיזרת המעוז (“ליטוף”) בתעלה, צליחות נוספות של אנשי קומנדו וחי”ר מצריים, בשטח “מת” לגבינו, חלקם כבר הגיעו לתעלות הקשר במעוז ויורים מטווח קרוב על אנשי המעוז.

מצוקת חברינו במעוזים האחרים לכל אורך הגזרה ברורה, קריאותיהם הנואשות והמבוהלות בקשר לסיוע בהדיפת גלי הקומנדו המצרי המתקיפים אותם, מצמררות ולא פוסקות.

העליונות המספרית של כוחות הקומנדו והחי”ר המצרים לעומתנו – עצומה – ולא משאירה לנו – ארבעת הטנקים ולאנשי מעוז “ליטוף” סיכוי – ברור לכולנו שזו משימה של איכשהו להחזיק מעמד עד שיגיעו טנקי חטיבה 401 על 89 הטנקים שלה, המתקדמת אלינו ממזרח ואח”כ שאר צה”ל הענק, שזכרנו מאלבומי הניצחון של מלחמת ששת הימים.

מעבר לכל – לרצוננו להמשיך לחיות, להגן על המעוז, להשהות התקפת המצרים עד להגעת התגבורת ממזרח – ברור לנו – לילדי פלוגה ג’ שבטנקים – כי משימתנו החשובה ביותר הינה ההגנה על ציר הג’ידי – אותו מעבר טנקים יחיד בין צוקי סיני בגזרתנו – 10 ק”מ מזרחית לתעלה –”מעבר הכרחי” – בשפת שריונרים, אשר רק דרכו מסוגלים טנקים מצריים לחדור מזרחה, לתוך לב סיני.

הגנתנו על מעבר הג’ידי הינה משימה חסרת פשרות, משם מזרחה, דרך מרחבי סיני הריקים מכוחות צה”ל, יהיו למצרים רק כ-8 שעות נסיעה על זחלים עד לפאתי באר שבע, ומבלי שמישהו יוכל לבלום אותם – כולנו יודעים זאת, דקלמנו את זה כמו מנטרה בכול תדריך בשבועות האחרונים – אף אחד מאיתנו לא חלם שישמע זאת כפקודת התאבדות מפורשת כמה שעות מאוחר יותר.

שעה 16:00, לערך, נשארנו רק 4 טנקים! שממשיכים להילחם, השאר נפגעו, הקרב במלוא עוצמתו –אנחנו יורים ללא הפוגה, מקבלים פקודה להיכנס לתוך המעוז עם 2 טנקי המחלקה ולהעלות את חיילי המעוז על הטנקים, משאירים טנק בחיפוי ומסתערים פנימה לחצר המעוז תוך כדי ירי,

המילואימניקים מהמעוז מגיעים בריצה לטנק ובתוך שניות יושבים על סיפון וצריח הטנק, חברה רציניים מאוד ומגובשים – מבוהלים – השאירו 3 חיילים בעמדות המקב”ים (מקלעים בינוניים) והגיעו, המ”פ שלהם שולט במתרחש ביד רמה, לרגע עולה התקווה שהם ואנחנו מתקפלים אחורה ולוקחים הפוגה מהגיהינום שמתחולל כאן, התארגנות הפלוגה והמילואימניקים מהמעוז, לקיפול המעוז, נעשית בתוך זמן קצר ואז מחכים דקות ארוכות שנראות כמו נצח … ומחכים… – מקשיבים לרשת הקשר הגדודית, החטיבתית ומעלה, להתלבטויות ולוויכוחים בין ה”ברזלנים” ובסוף מגיעה הפקודה בקשר להוריד חזרה את המילואימניקים מהטנקים, להחזירם לעמדות המעוז ולחזור להילחם על הרמפות. רגע קשה ביותר לנו ולמילואימניקים – במבט לאחור קשה מאוד….. –

זאת למרות שאסטרטגית, החלטה זו הייתה אולי נכונה – אם היינו מתקפלים סביר שבמרוץ לשליטה על מעבר הג’ידי המצרים היו מגיעים ראשונים – לפני חטיבה 401 – מצב שבמידה והיה נוצר היה קריטי ביותר – אולם החלטה שגבתה מחיר דמים כבד מאוד – ראה בהמשך.

יוצאים חזרה מהמעוז תוך כדי ירי מקלעים לכיוון הרמפות על גדות התעלה – הירי שלנו ושל המצרים רצוף ולא פוסק לרגע, הארטילריה המצרית ממשיכה ליפול כמו ברד – נעים יורים וחוטפים בשיפולו הצפוני של מעוז “ליטוף”, חי”ר מצרי מנסה בלי הפוגה להתקרב לטנק ולזרוק רימונים, למרות שאנחנו יורים ובתנועה כל הזמן, הטנק שלנו חוטף פגיעות ארטילריה, רסיסים ואש נק”ל (נשק קל) בכמויות – עולים לעמדה לכיוון מערב – ו..”בום”! ועשן שחור… פצצת בזוקה פוגעת בטנק בצד שמאל מקדימה, פיצוץ והבהק – כל הכנף הקדמית נקרעת ומתרוממת – אינסטינקטיבית מתקדמים קדימה ומחפשים את היורה שכנראה קרוב מאד אלינו, עושים שגיאה ומאטים לשנייה – פיצוץ וחבטה א ד י ר י ם בדופן ימין שלנו – טנק מצרי מעבר לתעלה יורה ופוגע בנו בול! אלוהים לצידנו – הפגז המצרי פוגע במזקו”ם (מערכת זחלים קפיצים ומרכובים) שבולם פגיעה בגוף הטנק ובנו – וואקום באויר לרגע, ואחריו עשן ואבק סמיך בצריח וריח שלא שוכחים של חומר נפץ מתרסק, כולנו נחבטים קשות בדופן הצריח – זרוע ושני “בוגים” (חלקי זחל גדולים וגלגלי זחל) עפים לגובה ונזק מבהיל נגרם לטנק, אנו כנראה חשופים, תוך כדי ירי נחלצים מהר לאחור, הטנק הפגוע שלנו מקרטע, החיילים המצריים בצד שלנו קולטים מצוקה ויורים עלינו ביתר מרץ, איציק – הנהג צועק שאין היגוי ומנסה לא לפרוש זחל (מצב בו הזחל נופל הצידה והטנק מאבד את יכולת התנועה), רעש מבהיל ונוראי מהזחל הפגוע, (פרישת זחל עכשיו משמעותה סוף בטוח תוך שניות) מנסים להיחלץ אחורה, תוך תמרון בין שטחי בוץ ושדה מוקשים, “גשם” הארטילריה המצרית והאש מנשק קל לא מרפים מאיתנו לרגע – חוסר היכולת של הטנק לתמרן הופך אותנו לפגיעים עוד יותר.

צילום: אבי גור

נכנסנו לשטח מת – אורי המ”מ יורד מהטנק ומכוון מהקרקע, אנחנו מאבטחים מהצריח, כשחוזר לצריח מסביר ש”קצת” חצינו שדה מוקשים, הצלחנו איכשהו להסתובב לכיוון מזרח בלי לפרוש את הזחל – לפנינו ממזרח, בצד שלנו, מתרוממת רמפה של כ–3 מטרים שאמורה להסתיר תנועה של רכב הנוסע בשטח שלנו על כביש המערכת הסמוך, והעובר לאורך התעלה, מייד לאחר שהצלחנו להסתובב, מבחינים מעל לרכס הרמפה – באנטנות גבוהות וחלק עליון של נגמ”ש פיקוד לא מזוהה, הנוסע לעבר הכניסה למעוז “ליטוף” מצפון לדרום, במרחק של כ–40 מטר לפנינו (במושגי טנקיסטים זו התקלות פנים אל פנים).

בירור קצר ומהיר בקשר הגדודי מבהיר לנו שהנגמ”ש לא מכוחותינו – זהו נגמ”ש בי.טי.אר פיקוד מצרי שזה עתה צלח את התעלה – הנגמ”ש מגיע לקצה הרמפה, נעצר ומתגלה במלוא גודלו, חייליו והקצינים שבו מסתכלים עלינו בבעתה – משותקים מהסיטואציה – אנחנו מהססים אולי אלו כוחותינו? בירור ברשת הקשר הגדודית “האם יש לנו כלים רוסים בגזרה, עבור” מספיקים לשמוע בקשר את המג”ד עמנואל סקל לבועז “לדפוק אותם מייד” – פגז ראשון שלנו פוגע, מחורר את הנגמ”ש ולא מתפוצץ –הטווח קרוב מידי, אורי מוריד מד הטווח למינימום, ברני התותחן יורה והנגמ”ש מתפוצץ – מתפרק ומתחיל לבעור, החיילים המצריים עפים ממנו לצדדים ולגובה – אנחנו מתעשתים בשניות, יורים במקלעים ומסתערים עם הטנק המקרטע על החיילים המצרים, שיורים אלינו מקלאצ’ים ופפושקות מקרוב וזורקים רימוני יד, אנחנו מתפרעים ודורסים אותם עם הזחלים כמו חיה פצועה שנלחמת על חייה, מכל הכיוונים חוליות חיילים מצריים יורים עלינו בטירוף, הם מבוהלים כמונו – בקשר שומעים את בועז המ”פ וסמל נוסף נתקלים גם הם בנגמ”שים מצריים מטווח קצר כ–200 מ”ר מימיננו –

עמנואל סקל המג”ד, שנמצא עם פלוגה ב’ כ–15 ק”מ דרומה מאיתנו, מבין מיד את תמונת המצב המדאיגה – שומע אותנו בקשר וחושש מצליחה של כלי שריון מצריים, נותן לנו פקודה, לוודא שאין בסביבתנו הקרובה כלי שריון מצריים נוספים, ומורה לעלות לתצפית גבוהה יותר צפונית למעוז “ליטוף”, כדי לראות אם קיימת באזור צליחה מצרית של כלים כבדים נוספים.

החי”ר המצרי מדאיג ויעיל ככל שיהיה – מיועד לכבוש את המעוזים לאורך התעלה, נגמש”ים או טנקים שצולחים – זו כבר מלחמה על הבקעה עמוק לתוך סיני –

בועז המ”פ שולח אותנו וטנק הסמל (טנק הסמל השני נפגע ונעלם לנו שעה קודם), אנו נעים 2 טנקים, בצורה מאובטחת, לצפון מזרח, לכיוון האגם המר הקטן, מתקדמים בין עשרות חיילי הקומנדו המצרי סביבנו שכבר צלחו את התעלה, ומסתובבים בשטח כבשלהם.

נעים תוך כדי ירי והתחמקות מטילים הנורים מצידה המערבי של התעלה, עולים על גבעות נמוכות תופסים עמדות תצפית לכיוון מערב, אנחנו צמאים עד כאב (החום נורא, יום שרבי שהתחיל כצום יום כיפור, הג’ריקנים שקשורים מחוץ לצריח ואמורים להספיק ל–72 שעות צמא – התפנצ’רו מרסיסי הארטילריה בדקות הראשונות של הלחימה).

צופים מערבה במורד השטח הנפרס לפנינו אל עבר האגם המר הקטן, התעלה ומעוז “ליטוף” המדמם, שממשיך להדוף באומץ את התקפות החי”ר המצרי – מראה מבעית נפרס לעינינו –  ממערב – 2000 מטר ישר לפנים כל חטיבת הנחתים מס’ 130 המצרית צולחת במלוא כוחותיה – כמות ע נ ק י ת, עשרות ויותר של כלי רק”מ וטנקים אמפיביים צולחים את האגם המר הקטן לכיוונינו, במבנה צפוף ביותר.

האגם המר, למרות גודלו, נראה כמו כוורת דבורים – נגמ”שי בי.טי.אר מלאים בחיילים מצריים, נגמ”שי בי.אר.די.אם עם טילי הנ”ט (נגד טנקים) והסאגרים שעל הסיפון העליון, טנקים אמפיביים פי.טי 76, סירות מלאות בחיילי קומנדו, כולם שטים בצורה מאורגנת מזרחה לעבר השטח שלנו, פעילות מצרית גדולה ומאורגנת כבר קיימת על החוף המזרחי של האגם המר הקטן (בצד שלנו), באזור הנחיתה, והכול בלי שאף אחד יעצור או יפריע –

ברגע הראשון נזכרתי בסרטים שראיתי על הנחיתה בחוף נורמנדי במלה”ע ה–2, צפיפות הכוחות הצולחים במים וכמות החיילים דומה – ההפגזה הארטילרית המצרית שממשיכה לרדת עלינו, מיטב פגזי הנפיץ והזרחן מתוצרת ברה”מ – צפופה פי אלף מזו שבסרט – אש ישירה כבדה נפתחת לעברינו גם מהטנקים המצריים הצולחים באגם.

במעוז ממשיכה הלחימה האינטנסיבית, החי”ר המצרי ממשיך כל העת לצלוח התעלה ומייד להיערך ולהסתער על גדרות המעוז, חיילי המעוז ו–2 הטנקים הנותרים שלנו שם, נלחמים בלי הפוגה, מרותקים וממוקדים בקומנדו המצרי הצולח בסירות מול המעוז, ולא שמו לב לצליחה הענקית שגילינו.

תמונת המצב החדשה ברורה לנו מייד – משמעות הצליחה של כלי שריון כבדים ובמיוחד טנקים הינה הדבר שממנו חששנו ביותר – הכלים המצריים שמגיעים לחוף – חלקם נעים לצדדים לכיוון המעוזים המפרפרים, חלקם נערכים ומתקדמים ישר קדימה, מזרחה אלינו, לכיוון התעוז שלנו שהשארנו מאחור ואחריו מעבר הג’ידי – באזור הנחיתה של המצרים הכול מאורגן, ניכרת שליטה ומסגרת – המשמעות המערכתית ברורה לנו לגמרי –  מעבר הג’ידי ואחריו מרחבי סיני ואחר כך גם הנגב הישראלי, הפכו למטרות מוחשיות.

הגיבוי שלנו וההצלה שלנו – טנקי חטיבה 401 של דן שומרון, נמצאים בתנועה רחוק ממזרח לנו וייקח להם עוד שעות להגיע, כשבדרך עוד יפגשו את הכוחות המצרים שצלחו לפני שהתגלו, חלפו אותנו ונעו מזרחה.

אין חיל אויר, אין סיוע ארטילרי, אין חי”ר לידנו שיטפל בחי”ר המצרי – אין אף אחד – רק אנחנו –  2 טנקי מחלקה 2, וטנק המ”פ עם טנק נוסף שעדיין במעוז “ליטוף”, שממשיכים להילחם ולהדוף את החי”ר המצרי, בפאתיו הדרומיים של המעוז.

מדווחים ברשת הפלוגתית, פורסים רחב, עולים במהירות לעמדות ירי ופותחים באש תותחים, מרגישים בטוחים – קרב שריון בשריון זו ההתמחות שלנו – מספר נגמ”שים מצריים נפגעים ומתחילים לבעור במים ועל שפת האגם, אנחנו יורים אש תותחים במשך כ–20 דקות רצופות, קצב הירי מהיר ביותר, וכל פגז – בול !!

– עולים לעמדת ירי – לא מתעכבים למדידת טווח – ממילא כל המטרות נמצאות על חוף האגם, והטווח זהה לכולם – תוך שניות יורים פגז ולפני שטילי הנ”ט עפים אלינו כבר ירדנו מהעמדה –

בהמשך מעיזים ופוגעים בשתי מטרות ויותר מאותה עמדה – תוך כ-40 דקות, כ-28 נגמ”שים מצריים בוערים על גדת האגם, ואחרים נפגעים, התותח והסדן “רותחים” מחום, הצריח לוהט כמו כבשן – המצרים לא מתרגשים מהפגיעות בהם – צליחת הכלים המצריים ממשיכה, הכוחות המצריים העולים מהמים מתארגנים מייד ומתחילים להתקדם,

ואז נשמע בקשר בועז המ”פ שמבין כי הסכנה העיקרית היא הטנקים המצרים הצולחים, מצטרף אלינו עם טנק הסמל הנוסף ומורה על סדרי עדיפות – “תחנות גלבוע כאן קודקוד, לפגוע רק בטנקים” – אנחנו ממשיכים לעלות לעמדות ולרדת, יורים בטנקים שעולים מהמים פוגעים בול אחרי בול, כלים מצריים נוספים נפגעים ובוערים.

החי”ר המצרי יורה לעברינו מטחים של טילי נ”ט מחוליות חי”ר שעלו מהמים, ומנגמ”שי הבי.אר.די.אם ששטים/צולחים באגם. המצרים עדיין מאורגנים ובשליטה.

30 דקות נוספות של ירי תותחים מהיר ומדויק שלנו, וכלים מצריים נוספים שנדלקים ברצף, שוב בועז –”תחנות גלבוע כאן קודקוד, לירות רק על כלים עם הרבה אנטנות” – “אלו הכלים של המפקדים המצריים” – “לדפוק קודם את המפקדים” – אנחנו ממשיכים לירות פגזים בקצב מהיר ביותר, לא מבצעים תרגולת מטרה (ירי פגז נוסף בכלי שניפגע) אין זמן ! – מימין ומשמאל יורים פגזים גם הטנקים האחרים של הפלוגה המדולדלת, יורים ומחליפים עמדות במהירות כמו שלמדנו, מתחמקים מירי טילי נ”ט שנורים אלינו – טנקים מצריים ונגמ”שים ממשיכים להיפגע ולהידלק, סירות גומי עמוסות חיילים מצריים נפגעות מתהפכות וטובעות, שדרת המפקדים המצריים מולנו מתדלדלת במהירות.

על הגדה המזרחית של האגם המר במרחב הצליחה המצרית, מתחילה הססנות, שגורמת למצרים להיות עוד יותר פגיעים. אנחנו פוגעים בכלים רבים שלהם, שמתפוצצים ובוערים, מאות חיילים מצריים מסתובבים באופן לא מאורגן על החוף, כלי רכב לא מתקדמים כלל, אלו שבמים מאטים – ניכרת תחילת אנדרלמוסיה.

ותוך כדי הירי היעיל והמהיר שלנו שוב בועז בקשר – “תחנות גלבוע כאן קודקוד, לפגוע בנגמ”שים שעולים מהמים לחוף ובכלים מכניים”, (בועז חושש מכלים שיכשירו משטחי צליחה, יפנו מוקשים שלנו ויזרזו את העלייה מהמים), והנגמ”שים המצריים ממשיכים להידלק, קצב הצליחה מואט משמעותית, כמעט נעצר לחלוטין – באזור הנחיתה המצרי – עשרות נגמ”שים וטנקים בוערים, חיילים מתרוצצים בבהלה – מהומה.

השעה בערך 19:00, השמש השוקעת במערב מסנוורת אותנו, בקושי מצליחים לראות משהו דרך הכוונות.

כל כלי מצרי שעולה מהמים חוטף פגז – הנגמש”ים המצריים ממשיכים להיפגע, עכשיו ההססנות ממש מורגשת אצלם, למצרים ברור שכל מי שעולה מהמים חוטף מייד, הם מאטים את מהירות השיט של הכלים הצולחים ומתרכזים במים לאורך החוף, בפירוש מפחדים לעלות מהמים לחוף, ברור כי מפקדים רבים אצלם נפגעו וניכר כי אין שם שליטה ויד מכוונת – סוף סוף רואים אצלם סימני שבירה ברורים –

בלימת הצליחה המצרית שאנו מבצעים – הופכת למשימה העיקרית והחשובה בגזרה, כשהקרב מנוהל על ידי בועז ואורי שלנו – באומץ ובקור רוח – השליטה שלנו בשטח למרות התנאים ויחסי הכוחות האבסורדיים כמעט מוחלטת, לא מאפשרים לכוחות הצולחים העצומים לזוז, מייצרים קצב אש וירי בכמות אדירה – יוצרים פקק ואנדרלמוסיה ענקית בכוח המצרי הצולח.

במקביל לניהול הקרב בשריון ובנגמ”שים המצרים, אנו מסייעים בירי מרחוק לחיילי “ליטוף”, בולמים את הנגמ”שים שנעים לכיוונם, ומקבלים מהם תצפית ואבטחה לאגף השמאלי והמוסתר של קו העמדות שלנו.

בינתיים בקשר – מכל גזרות הגדוד האחרות מצטיירות תמונות קרב איומות – חיילי הקומנדו והחי”ר המצרי ממשיכים לצלוח בהמוניהם, מנהלים מלחמה מאורגנת ומקצועית, חיילי מעוז “ליטוף” שמתחתינו מנהלים קרבות בטווחי אפס בתעלות המעוז, המצרים משתמשים גם בלהביורים בלחימתם בתעלות,

ברשתות הקשר הגדודיות נשמעות ללא הרף קריאות לעזרה של אנשי המעוזים האחרים שמצבם הולך ונעשה נואש, פלוגה ב’ של הגדוד שלנו סופגת אבידות נוראיות, פלוגה א’ כמעט נעלמת, מהאגד הארטילרי שאמור היה לתת לנו גיבוי לא נישאר אף תותח, אין שום תגבורת במיידי, אין חיל אוויר, התחמושת בטנקים שלנו הולכת ונגמרת, הירי המהיר שלנו גורם לכלי הנשק –לתותחים ולמקלעים בטנק “לרתוח”, מהחום, המקלע המקביל יורה גם לבד – אין מים, והחום – אימים, אי אפשר לצנן את הנשקים הרותחים – ואנחנו צמאים בטירוף,

השעה 20:00, לערך – הדלק מתחיל להיגמר בטנקים – חטיבה 401 מתעכבת! נמצאת עדיין אי שם בין היציאה מהמיתלה לבינינו ממזרח, ולפני שתגיע – אמורה להיתקל בכוחות המצריים והנגמ”שים שעקפו אותנו, השאירו אותנו מאחור והמשיכו להתקדם מזרחה.

הערב ירד, הצליחה המצרית העיקרית, זו שכוללת טנקים ונגמ”שים ומיועדת לתפוס עמדות עמוק יותר מקו המעוזים, נבלמה בינתיים, עכשיו אנחנו בנחיתות מוחלטת,לא רואים, יודעים שלמצרים יש ראיית לילה טובה בהרבה משלנו, מנסים לחשוב דפ”א (דרכי פעולה אפשריות) אויב, ברור לנו ש”תקענו” אותם במשימת הצליחה, וברור לנו שבמהלך הזמן הקרוב ועם רדת הלילה – יחדשו המאמץ “להעיף” אותנו מדרכם.

למזלנו הלילה בהיר מאוד וניתן לראות רחוק ללא אמצעים מיוחדים, התחמושת שלנו אזלה כמעט לגמרי הטנקים מדוממים מנוע לסירוגין כדי לחסוך בדלק, יורים באיטיות את שאריות התחמושת הקלה שלנו – בעיקר הפגנת נוכחות, המצרים עדיין המומים מהמכה שחטפו ונזהרים גם מהנק”ל שלנו – אם רק היו יודעים שבכל טנק נשאר עוד סרט אחרון של כדורים…– ממערב על גדות האגם המר הקטן, מתחילה שוב תנועת מצרים מהוססת.

בועז מורה לנו להרכיב את ה”כסנון” (זרקור ענק שמולבש על בסיס התותח בטנקי המ”מ) – עולים לעמדת ירי ומאירים מידי כמה דקות באלומה לבנה את חוף האגם, מסמנים למצרים שאנחנו עוד כאן – המצרים עדיין “תקועים” – בכל הארה כזו – מטח טילים מיידי נשלח אלינו, טנק הסמל עומד רחוק בתצפית מהצד כדי לזהות את הטילים המשוגרים אלינו תוך כדי מעופם ולהזהיר אותנו.

ממזרח לנו ומאחורינו בתעוז שלנו – תעוז “מצווה”, נמצאים הרס”פ שלנו, חיים יודלביץ ומעט חיילי מינהלה ופצועי הפלוגה –

פצועי הפלוגה מתקבצים שם ומטופלים, התעוז ממשיך גם הוא לחטוף אש ארטילריה כבדה, כוחות מצריים על נגמ”שים – אלה שעברו אותנו – המשיכו מזרחה נערכים להתקפה וכיבוש התעוז, שממוקם על צומת כביש החת”ם ואותו ציר ג’ידי ידוע, קריאות חברינו מהתעוז שמאחורינו לעזרה נענות בחוסר אונים – “החזיקו מעמד עד להגעתו של גדוד 46 ממזרח” –

חיים הרס”פ עם מקלע 0.3 וטנק אחד שחזר מתיקון בסדנא במיתלה ונמצא בתעוז, מנהלים קרב גבורה חסר סיכוי, נגד החי”ר המצרי שמסתער על התעוז, קרב שרק מטורף כמו חיים מסוגל לו, מצליחים להגן על התעוז ולהכשיל כיבושו על ידי המצרים – חיים יקבל צל”ש לאחר המלחמה וקרב זה נלמד עד היום במערכי צה”ל.

השעה 23:00, בערך, אנו שומעים בקשר את גדוד 46 מחטיבה 401 מתקדם לעברנו, עירא אפרון מ”פ בגד’ 46 חט’ 401 נע במהירות עם פלוגתו לעבר תעוז “מצווה” שלנו שנימצא בעיצומו של הקרב נגד הנגמ”שים המצריים, אחריו, במדורג, מתגלגל כל גדוד 46 לכיוון גזרתנו – רוצה אלוהים ועירא תוך כדי חילופי ירי עם המצרים שממזרח לנו ומאחורינו מפספס בניווט את התעוז – מתלבט אם לחזור ומחליט להמשיך במהירות אלינו תוך שמודיע לשובל – מג”ד 46, לשלוח מישהו אחר לתעוז “מצווה”.

חלקו האחר של גד’ 46 יסייע לחיים להשמיד הכוחות המצריים סביב התעוז, ואחר כך ימשיך גם הוא בתנועה מערבה לעברינו.

היעד היחיד שלנו כרגע לנסות להחזיק מעמד עד שיגיעו אלינו טנקי גדוד 46, בועז המ”פ נחרד לשמוע שבכל טנק נשארו סה”כ בין פגז אחד לשניים – נותן פקודה שמכאן לא זזים, מרחק 2 ק”מ ממערב הנגמ”שים המצריים מחדשים במאורגן ובזהירות ההתקדמות אלינו – אנחנו לא יורים כי אין תחמושת, בועז מורה לנו להתניע מנועים וברגע שיתקרבו פשוט להסתער ולנגוח אותם – דממה מעיקה משתררת בקשר פנים – הצוות שותק…..

הטנקים הראשונים של גדוד 46 כבר די קרובים אלינו, ומתחילים חבירה בקשר, מטווח של 2,500 מטר (1,000 מ’ מאחורינו) טנקי גד’ 46 פותחים בירי תותחים על השריון המצרי המתקדם אלינו, פגזיהם חולפים מעל הראשים שלנו, במקביל מתאמים חבירה סופית בהדלקת אורות – מייד עם הדלקת האורות, מטווח של כ–400 מטר טנקי 46 פותחים עלינו בירי מקלעים, צועקים בקשר שאנחנו מגדוד 52 לא האויב, ונענים שחי”ר מצרי נמצא לידינו ומנסה לטפס על הטנקים שלנו,… לא הצלחנו להבחין בו – טנקי גדוד 46 מגיעים אלינו, תוך כדי ירי מקלעים ישיר עלינו ועל החי”ר המצרי שמסתובב בין הטנקים שלנו, תופסים עמדות בינינו, וממשיכים בקרב מול חטיבה 130 האמפיבית המצרית וכוחות אויב נוספים שמתגברים אותם, חלק מטנקי גדוד 46 ממשיך דרום מערבה לכיוון מעוז “ליטוף” ומייד נתקלים במטחי טילי נ”ט מהכוחות המצריים שהמשיכו לצלוח וסגרו על המעוז.

השעה קרוב ל – 1:00 בלילה, אנחנו 4 טנקי פלוגה ג’ מקבלים פקודה לנוע מזרחה ללא אורות, קודם לקחנו מעט תחמושת מטנקי גדוד 46, הזחל הפגוע שלנו מוציא שובל ניצוצות ענק, מתרחקים משאר טנקי הפלוגה כדי לא לחשוף אותם, השטח רווי בחיילים מצריים, תוך כדי תנועה מזרחה מקבלים פקודה לאתר ולחלץ תאג”ד רפואה שהותקף ע”י הקומנדו המצרי ממזרח לנו – מאתרים אותם בדיונות במבצע כמעט בלתי אפשרי, דוחסים אותם לתוך ארבעת הטנקים שלנו ומחלצים את כולם, פוגי ומחלקה 3 שלנו תבצע למחרת נסיגה מסודרת ממעוז “בוצר” בצפון, תוך פינוי כל אנשי המעוז, ותחבור אלינו.

בקשר ממשיכות קריאותיו הבלתי פוסקות של חג’בי הקשר ממעוז “ליטוף” הקורא לעזרה – הקרב במעוז כבר מתנהל בתוך התעלות ובפתחי הבונקרים – ליבנו נקרע, אין שום אפשרות לחזור אליו, אנחנו ריקים מדלק ותחמושת, הגזרה עברה לאחריות גדוד 46 מחטיבה 401, החי”ר המצרי שהמשיך לצלוח תוך כדי ניהול קרב הבלימה שלנו בשריון המצרי הצולח, השלים את הסגר והתחפר סביב המעוז, טילי הנ”ט שלו לא מאפשרים לטנקי גדוד 46 גישה למעוז, שמול פיתחו פלטת קרקע ישרה וחשופה, ניסיונות הגבורה של טנקי גדוד 46 לפרוץ למעוז גובים נפגעים, יומיים אחר כך נופל המעוז לאחר שאיבד למעלה ממחצית לוחמיו, ואנשיו ששרדו נלקחים בשבי.

סביב שעה 3 בלילה מגיע לחניון דרג אחורי של חטיבה 401. לאחר תדלוק וחימוש מחדש אנחנו מצטרפים לכוחות חט’ 401, איתה ממשיכים עד סוף המלחמה.

חט’ 14, החטיבה המקורית שלנו, זו שהחזיקה את קו התעלה– קו בר לב– לכל אורכו, בשלושת החודשים האחרונים ובערב המלחמה ולה היינו שייכים מיום גיוסינו, נמחקה כמעט לחלוטין במהלך הלילה, מתוך 88 טנקים בשעה 14:00 בשבת (כ-360 שריונרים –אנשי צוות ומפקדים) נשארו טנקים ספורים בחצות, מחזור הגיוס שלנו לצה”ל – מחזור נובמבר 72 – אייש את מרבית הטנקים בחטיבה 14 –

המלחמה ממשיכה עוד 3 שבועות קשים, ואנחנו לוקחים בה חלק פעיל ואינטנסיבי, אם כי בתוך מסגרת גדולה ומאורגנת של כלל צה”ל, שמספיק איכשהו לאסוף עצמו ולהתנהל כצבא, חוטפים ומנצחים מידי יום, עוברים את כל קרבות הבלימה והתקפות הנגד, מסתבכים ונחלצים, נפגעים, מאבדים חברים על הדיונות, נכנסים למארבים ויוצאים בנס, חוטפים פגיעות ישירות שכמעט ….. ובכל זאת נשארים בחיים, מיישמים בהצלחה את תורות הלחימה שלמדנו – השריון הישראלי שאנחנו חלק ממנו מצליח איכשהו להתארגן ולנצח, ואנחנו – בין לילה בגרנו.

חווים חוויות של פגיעות, קטל ופציעות סביבנו, מוצאים עצמנו פעם אחר פעם – שברירי שנייה מהסוף – מוחנו הצעיר חווה שריטות שמשאירות בו צלקת עמוקה –

זמן רב לאחר המלחמה לא יכולים לסבול רעש של שקית ניילון, שדומה לרעש טיל הסאגר כשהוא טס לכיוון שלך, מקבלים צמרמורת כשאוטובוס/משאית עוצר ומשחרר לחץ אויר – כי ככה בדיוק נשמע טיל נ”ט במעופו, דקה לפני שהוא מתפוצץ עליך. – כולנו זוכרים הכול עד היום – כאילו היה זה רק אתמול.

שנים לאחר המלחמה – גנרל שאזלי – שר המלחמה המצרי, מתאר בספרו את ההונאה והצליחה המצרית בראשית המלחמה, ספרו עטור שבחים לעצמו ולצבא המצרי, עם חלק מהשבחים אני מסכים.

שאזלי מספר כי ביממה הראשונה לאורך כל התעלה, עמדו כוחותיו במשימה לפי התכניות באופן כמעט מלא, למעט בגזרת האגם המר הקטן, שם, ציטוט: “קומץ טנקים קטן של האויב בפיקוד זוטר עומד איתן, משבש את תכניותיו, ולא מאפשר להשלים את הצליחה”. גנרל שאזלי מציין בספרו כי “בולטת נחישותם של הצוותים באותם טנקים ספורים”.

בסוף שנות ה-90 מפורסם בבריטניה ספר על 20 גילויי גבורה בקרבות ב-200 השנים האחרונות, הקרב השלישי המתואר בספר הינו קרב הבלימה של פלוגה ג’ במלחמת יום כיפור.

ערב יום הכיפורים תש”ע