תחקיר הקרב של יחידות גבי טפלי ואהרון פלר ב “לכסיקון 251” ב- 7.10.1973 בשעה 03:00

התחקיר בוצע ע”י אוחיון ברטי

ב-7 באוקטובר בשעות הבוקר המוקדמות, בזמן שהגדוד שלי נמצא במצב קשה מאוד באזור צומת “דיזי” ואיבד שישה לוחמים, נקלעה יחידתו של סגן גבי טפלי לקרב קשה במרחק שלושה-עשר קילומטר דרומית לנו, ב”לכסיקון” 251, כ- 200 מטר מזרחית לציר. מדובר בשטח שנמצא צפונית ל”חווה הסינית” ולצומת “לכסיקון” – “שיק”. תוצאות הקרב היו עגומות – בסיומו נהרגו כל ארבעת אנשי צוות הטנק של טפלי. בקרב זה נהרגו 13 חיילים נוספים. בסך הכל הגיע מניין ההרוגים ל- 17 והיה גם חייל שבוי אחד.

את גבי טפלי וצוותו הכרתי עוד לפני המלחמה. בחודש אוגוסט 1972, בפלוגה ב’ של גדוד 46 התקיים בביר-תמדה מסלול הצמ”פ. בתום הצמ”פ, ירדה הפלוגה לשרת בקו, בתעוז “מכפלת”. בצמ”פ ובקו התעלה שירתו איתי בבפלוגה המבצעית  דוד אהרוני, ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה. בסיום הקו, עברנו לגדוד 79, לפלוגה המבצעית ו’ ברפידים. שם בוצע שיבוץ מחדש של הצוותים, כולל סגל פיקוד חדש. בתום התעסוקה המבצעית ברפידים, ירדנו שוב לאזור התעלה, לתפיסת קו. התמקמנו בתעוז “בגדאד”, ששמו שונה בהמשך ל”נוזל”. בתום השרות בקו ביולי 1973 יצאתי לקורס מפקדי טנקים. דוד אהרוני, ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה נשארו בצוות של גבי טפלי, קצין שהכרתי כמ”מ בפלוגה המבצעית בגדוד 79 ברפידים.

זאב פרל, מפקד פלוגה ו’, שבמסגרתה פעלה מחלקתו של טפלי, מתאר את השעות הראשונות לפתיחת המלחמה:  “הפלוגה ישבה ברפידים. עם פתיחת המלחמה בשבת בצהריים, הפלוגה נעה לטסה. הפלוגה כונתה בקשר “וסיל”. כשהגענו לטסה, הפלוגה פוצלה. הכח של הסמ”פ גבי טפלי הופנה לציר “לכסיקון” – “טרטור” והתבקשה לעבור דרך תעוז “טלוויזיה”, לחבור לסגן מפקד פלוגה ז’ של גדוד 184, אהרון פלר ולפעול לפי הוראותיו.”

בנקודת הזמן הזו היו ביחידתו של טפלי שלושה טנקים:

• טנק סמ”פ  (מספר  109-046)
  מפקד – גבי טפלי
  תותחן – דוד אהרוני
  טען-קשר – ראובן הירשדורפר
  נהג – יצחק בדרה
• טנק גור (מספר 918-992)
  מפקד – יואב רטנר
  תותחן – משה ציצוביץ
  טען-קשר –  אריה שושן
  נהג –  יוסי אליעזר
• טנק מ”מ/סמל (מספר 818-320)
  מפקד – אפרים ניסנבוים
  תותחן – משה יוסף
  טען-קשר – דוד יצחק
  נהג – שמואל מנחם

יחידתו של אהרון פלר

הכוח של אהרון פלר, סמ”פ ז’ מגדוד 184, מנה שני טנקים:

• הטנק שלו (בצוות היו דוד חג’ג’, יהושע אמין ושלמה סעיד)
• טנק 1ב’ בפיקודו של יצחק שאקי.

כוח זה תיגבר את תעוז “טלוויזיה” והמתין להוראות.
נגמ”ש 5ה’ וחבירה של הכוחות ב”טלוויזיה”

“פלוגת החרמש, פלוגה י’ של גדוד 184, תפסה קו בתעוז ‘טלוויזיה’,” מתאר משה אזר.
“ברגע שפרצה המלחמה, המ”פ לוין היה עם פלוגת החרמ”ש בדרך לטסה במסגרת הפעלת פקודת ‘שובך יונים’. כוח זה קיבל הוראה לחזור לתעוז. החלה הפגזה ארטילרית על התעוז ונכנסנו פנימה. בהמשך יורם לצטר תפס אותי ואת יהואש סטרנין וביקש שנעלה על הנגמ”ש, כדי שנחלץ פצועים.

“נכנסנו לנגמ”ש. הוא היה מלא בדם של פצועים מטנק פגוע שחולץ דרומית לתעוז ‘טלוויזיה’. יורם לצטר אירגן את הנגמ”ש. בצוות היו הנהג אלי לוי, יהואש סטרנין ואני. בסך הכל – ארבעה לוחמי חרמ”ש.

“נסענו דרומה. הגענו לטנק נטוש שהיה פגוע. הודיעו לנו שיש עוד טנק פגוע דרומית לטנק זה ויש לגשת אליו כדי לחלץ את הפצועים. השעה היתה 17:00 בערך. הגענו לטנק הנוסף ומשם חילצנו את ארבעת אנשי הצוות (בנימין מאיר, מרטין קרפ, ירון יעקב וצבי יעקובי) וכן את קצין התצפית הקדמי (קת”ק) דוד ציפין. נסענו חזרה ל’טלוויזיה’. כשהגענו לשם, הבחנו שהתעוז נטוש. היינו היחידים באזור התעוז.”

שני הטנקים ביחידתו של אהרון פלר חברו לשלושת הטנקים של טפלי ולנגמ”ש של יורם לצטר. בשלב זה מנה הכוח כולו, חמישה טנקים ונגמ”ש שנקרא 5ה’. הכוח החדש שהתארגן מנה 29 חיילים.

מהלך הקרב

הכוח קיבל פקודה לנוע לאזור “לכסיקון” – “טרטור” ולהיות מוכנים לסייע ל”מצמד”.
02:00. הכוח הגיע לאזור צומת “לכסיקון” – “טרטור”. לאחר מכן ל”סגול” 113 באזור “מצמד”. עד שלב זה הכוח לא ניתקל באויב והיה בקשר רציף עם מוצב “מצמד”. הכוח ביצע מספר סריקות מסביב ל”מצמד” ולא איתר אויב.
בהמשך, התקבל דיווח על הימצאות אויב באזור “לקקן” הנמצא דרומית ל”מצמד”. פלר התארגן עם שלושה טנקים, הגיע ל”לקקן”, ביצע סריקה ולא הבחין באויב. הוא חזר ליחידתו ב”סגול” 113.

“בשעה 02:30 לערך פלר קיבל הוראה לנוע עם שלושה טנקים על ציר “לכסיקון” צפונה, להגיע עד “סגול” 111 לסרוק את האזור ולאתר אם יש אויב. השיירה כללה את הטנק של פלר, טנק 1ב’ (שאקי) מפלוגתו של פלר והטנק של ניסנבוים. הראות היתה קשה ביותר. הכח הגיע לאזור החווה הסינית.”

גבי טפלי נשאר עם שני טנקים, הטנק שלו  והטנק של יואב רטנר, ונגמ”ש 5ה’, כדי להמשיך לאבטח את “מצמד”. פלר דיווח לחמ”ל שהוא שומע רעש של תנועת רק”מ מצפון לצומת “לכסיקון” – “שיק”. הוא  קיבל הוראה לנוע צפונה כדי לערוך בדיקה, וגם לברר דיווח על מחלקת חי”ר מצרית שהתמקמה על ציר “לכסיקון”.

בשעה 03:00 הכוח של פלר החל לנוע, חצה את צומת “לכסיקון” – “שיק” והמשיך לכיוון צפון. באזור “לכסיקון” 251, נתקל הכוח במארב,שמנה יותר מעשרה טנקים מצריים. הכוח לא עצר והמשיך בתנועה מהירה מאוד צפונה. לא היו נפגעים.

פלר ביקש מהכוח של טפלי להצטרף אליו. ייתכן שהכוח קיבל פקודה מהחטיבה לנוע לכיוון פלר. היחידה של טפלי החלה בנסיעה צפונה כדי לסייע לכוח של פלר. ראשון נע הטנק של טפלי, אחריו הנגמ”ש ואחריו הטנק של רטנר. הכוח חצה את צומת “לכסיקון” – “שיק” ונתקל באותו מארב שהתמקם באזור “לכסיקון” 251. אש חזקה מאוד נפתחה לעבר הכוח. הטנק של טפלי נפגע. פלר זיהה להבה גדולה והתפוצצויות, ניסה ליצור קשר, אך ללא הצלחה.

הנגמ”ש נתקע בדרכו במשאית מצרית. הצוות התרחק מעט ומשה אזר ירה במאג על המשאית, פגע בה והיא עלתה באש. הנגמ”ש דרס חיילים מצרים שהתרוצצו בסמוך לה. בעירת המשאית האירה את השטח וכוחותינו היו גלויים על רקע האש.

המצרים ירו לכיוון הנגמ”ש. הוא נפגע אך עדיין היה תקין. מפגיעה זו נפצע בצווארו באורח קשה דוד ציפין, ומשה אזר נפגע מרסיסים בגוף ובידיים.
הטנק של רטנר והנגמ”ש המשיכו צפונה וחברו  לפלר. בנקודת החבירה נחבשו שני הפצועים. פלר קרא לטפלי בקשר, אך לא קיבל תשובה. פלר עידכן את המח”ט על המתרחש והמח”ט הורה לו לחזור ל”לכסיקון” 251 כדי לברר מה קרה לטפלי ולטפל בחיילי החי”ר המצרים, ולאחר מכן להגיע חזרה לצומת “לכסיקון” – “טרטור”.

פלר חזר דרומה כדי לבדוק מה קורה עם הטנק של טפלי. בראש נע פלר, אחריו ניסנבוים, רטנר, הנגמ”ש ו-1ב’ (שאקי). הכוח נכנס שוב לאותו מארב. הטנק של פלר נפגע והוא הורה לכל הצוות לנטוש אותו. פלר ואיש הצוות שלו שלמה סעיד יצאו מהטנק והצטרפו לטנק של רטנר. התותחן של פלר, דוד חג’ג’, יצא וניגש לבדוק מה קורה עם הנהג יהושע אמין. הטנק ספג פגיעה נוספת ונראה שדוד חג’ג’ נפגע ונהרג במקום . גורלו של הנהג יהושע אמין לא היה ידוע באותו שלב. הטנק החל לבעור.

יוסי אליעזר מספר: “בהמשך הצטרפנו לכוח של פלר. כאשר נענו בשנית על ציר ‘לכסיקון’ שוב נפתחה לעברנו אש מהמארב. הקרב היה קשה והטנק של פלר נפגע. שמעתי אותו בקשר מבקש מאיתנו לחלצו. תוך חילופי אש עם הכוח המצרי הגענו אליו. פלר היה פצוע. חילצנו אותו ואיש צוות נוסף מהטנק הפגוע, כל זאת תוך ירי תותחים ומקלעים מטווחים קצרים.”

הטנק של ניסנבוים נפגע. ניסנבוים דיווח בקשר כי נפגע. פלר קרא לו, אך לא זכה למענה.
הנגמ”ש ספג שתי פגיעות. כל מי שהיה בנגמ”ש יצא מחוץ לו והסתתר מאחורי אחד הטנקים שנפגעו. הטנק של שאקי איבד כיוון עוד לפני כניסתו לתוך המארב והגיע לטסה.
נפתחה אש לכיוון הטנק של רטנר, שבו שהו גם פלר וסעיד. הטנק עזב את המקום. בדרכם דרומה הם הבחינו שאחד הטנקים עולה באש ומתוכו עולים הדי התפוצצויות של פגזים.
הטנק של רטנר, שחילץ את פלר, נפגע דרומית לנקודת המארב. פלר נפצע בצווארו ובעיניו. הטנק של רטנר פינה את פלר דרך ציר “עכביש” לכיוון רפידים.

“לאחר שפינינו את פלר ואיש הצוות שלו לכיוון התאג”ד התחלנו לנוע חזרה לכיוון מערב,” נזכר יוסי אליעזר. “תוך כדי תנועה חטפנו פגיעה ישירה בתמסורות והטנק יצא מכלל פעולה. נאלצנו לנטוש. משם התפננו לטסה.”

בשטח, באזור “לכסיקון” 251, היו ארבעה כלים פגועים –  הטנק של טפלי, הטנק של ניסנבוים, הטנק המקורי של פלר והנגמ”ש. לצד כל אלה היו 19 חיילים, שמצבם לא ידוע באותו שלב. חלקם הרוגים, חלקם פצועים וחלקם לא נפגעו והמשיכו בלחימה.
אנשי צוות הנגמ”ש קפצו ממנו, ביניהם המפקד. יורם לצטר ומשה אזר ניהלו קרב ירי, כולל השלכת רימונים מול המצרים. הצטרף אליהם שמואל מנחם מהטנק של ניסנבוים. חיילים אלו ממש נלחמו על נפשם.
מצב זה נמשך כמה שעות, עד עלות השחר. עם אור ראשון, נורה יורם לצטר בגבו ונהרג.  שמואל מנחם נפגע בגבו, נפל ונשכב על בטנו. משה אזר נחלץ מקרב זה, והלך ברגל עד טסה.
בשטח, בין הטנקים והנגמ”ש, שכבו הרוגים ופצועים מדממים. עם עלות השחר, התקרבו המצרים וירו בפצועים ובחיילים שניהלו נגדם קרב. שמואל מנחם התחזה למת, אך המצרים הבחינו בכך ולקחו אותו בשבי.

השורדים משחזרים

בקרב זה שרדו משה אזר, שנחלץ לכיוון טסה, ושמואל מנחם, שנפל בשבי.
“הנגמ”ש חטף שתי פגיעות ונעצר,” נזכר משה אזר ברגעי הלחימה של המפקדים והחיילים בשטח. “יצאתי עם כולם מהנגמ”ש, ראיתי את כולם מסתתרים מאחורי אחד משני הטנקים שנפגעו בסמוך אלינו. יורם לצטר אירגן את כולם בהגנה היקפית וחילק משימות. חטפנו הרבה אש. היו לנו נפגעים רבים. לא הצלחנו לראות את המצרים. יורם רץ לטנק הסמוך ודיווח מתוכו על מצבנו הקשה. יורם אמר לנו שאמרו לו שיגיעו לחלץ אותנו. אף אחד לא האמין שמישהו יבוא לעזרתנו. יורם חזר מהטנק עם מספר רימונים וחילק לנו.

“לקבוצה שלנו התקרבו שתי דמויות שחשדנו שהם מצרים. ניסיתי לירות עליהם אך הנשק לא ירה. גם יורם לצטר ויהואש ניסו לירות בכלי הנשק שלהם, אך לא הצליחו בשל תקלה. כשהתקרבו שתי הדמויות התברר שאלו שני טנקיסטים מאחד משני הטנקים שנפגעו.

“יורם לצטר ואני השלכנו כל הזמן רימונים על מצרים שהתקרבו אלינו. יהואש נפגע קשה ברגלו. יורם לצטר חבש אותו והשעין אותו על זחל הטנק. אלי לוי, הנהג , נפגע מרסיס בראשו, חבש את עצמו והמשיך להילחם תוך שהוא יוצא מחוץ לטווח הטנק וזורק רימונים לכיוון המצרים. בהמשך אלי לוי יצא שוב עם רימון לכיוון המצרים, אך הפעם הוא לא שב. כנראה שבשלב זה הוא נפגע.
“יהואש נפגע פעם נוספת בצוואר ונהרג. בשלב זה נשארנו בחיים יורם ואני. יורם התיישב על החול בשל הפגיעה ברגלו. התיישבתי לידו, כשגבי מופנה לשלו. פניתי אליו ואמרתי לו: ‘יורם, אולי כדאי שנעזוב, כי המצב קשה ביותר.’ יורם הביט בי ואמר בהחלטיות, ‘לא!’

‘היכן כוחותינו?’ שאלתי את יורם. ‘מול הפנים שלך,’ הוא השיב.
“השחר החל לעלות. קבוצה של מצרים התקרבה אלינו וירתה לכיווננו. יורם לצטר נפגע ונהרג. אני נצמדתי לזחל של הטנק ובידי שני רימונים. המצרים התקרבו אלי. זרקתי לעברם רימון והוא התפוצץ. הבחנתי בשלושה מהם נופלים, והשאר נסוגו. התחלתי לרוץ לכיוון שיורם לצטר הורה לי לפני כן. המצרים ירו לכיווני ולא פגעו. שמעתי גם יריות נוספות רבות, כנראה שהרגו שם את כולם.

“המשכתי ללכת ברגל והגעתי בטעות עד לתעלה. הבחנתי בטנקים מצריים חוצים אותה. הסתתרתי. המשכתי ללכת לכיוון ההפוך לתעלה. בשטח היו תצפיות רבות של מצרים. חלק מהם ירו לכיווני. הסתתרתי בתוך שיח. חפרתי בור והסתתרתי בתוכו. שהיתי שם כמה שעות.

“לקראת הצהרים ראיתי טנקים מצריים נוסעים לכיווני. חששתי שידרסו אותי ואז יצאתי מהבור שחפרתי והתחלתי לרוץ ולברוח. הגעתי חזרה לאזור ציר ‘לכסיקון’. תצפית מצרית זיהתה אותי וירתה לכיווני. ברחתי לאחת הדיונות באזור ונשכבתי. החזקתי רימון ביד ואמרתי לעצמי, שכשיגיעו אלי המצרים אזרוק עליהם את הרימון לפני שהם יהרגו אותי. משום מה הם לא הגיעו אלי.
“הייתי צמא מאוד. כל היום לא שתיתי והפה שלי והלשון היו יבשים לחלוטין. הרטבתי את כף ידי בשתן שלי ומרחתי על הפה. המשכתי לרוץ בדיונות. הבחנתי בטנק ישראלי ועליו ג’ריקנים עם מים. התקרבתי אליו וחשבתי רק על מים. הבחנתי שאלה מצרים ושוב ברחתי.

הגעתי לטנק שחילצנו יום לפני כן, וזה היה הסימן הראשון שאני סמוך לתעוז “טלוויזיה”. הגעתי לתעוז. שם היה עוקב מים ושתיתי כמה שיכולתי. לקחתי מהמקום קצת אוכל והמשכתי ללכת בדיונות לפי העקבות של הנגמ”שים שיצאו יממה קודם מתעוז “טלוויזיה” לכיוון טסה. התחיל להחשיך, בהמשך הבחנתי בטנקים ישראלים והתקרבתי אליהם. שני חיילים יצאו לקראתי וקראו לי בערבית להרים ידיים. הרמתי ידיים. התקרבו אלי. הבחינו שאני ישראלי ולקחו אותי לטסה.”

שמואל מנחם, שהיה באזור הארוע ונפל בשבי. שימש נהג טנק 2 בפיקודו של סמ”ר אפרים ניסנבוים. בשנת 2006 שלח שמואל מכתב לזאב פרל, ובו שטח את האירועים כפי שהוא זוכר אותם:

“בערך בשעה 03:00 נתקלנו במארב חי”ר מצרי. המשכתי בנסיעה מהירה ועברנו את המארב. הטנק של סגן טפלי נפגע. הוא דיווח ‘נפגעתי, המצרים מקיפים אותי, הם עולים לטנק,’ וזהו.  דממה. עצרנו וחזרנו לכיוון הטנק של טפלי. הטנק שלי נפגע בזחל ונעצר. ניסיתי להמשיך בנסיעה, אך הטנק לא זז. מפקד הטנק, אפרים ניסנבוים, הורה לטנק שמאחורינו לעקוף אותנו ולהמשיך. ואכן, הם המשיכו ולא נפגעו ויצאו מזה. בינתיים ספגנו פגיעה נוספת בטנק שלנו. אפרים הורה לצאת מהטנק. יצאתי. ירו עלינו אש תופת, הבחנתי שלידנו יש טנק ונגמ”ש פגועים. רצתי לטנק הפגוע של טפלי ותפסתי עמדת מסתור מאחוריו.

“התחלתי להשיב אש מהעוזי שלי שלא תפקד טוב. ראיתי שמביאים מקלע 0.3, אך גם הוא לא תיפקד טוב. כל הזמן היינו תחת אש ומדי פעם מישהו נפגע. ראיתי את אפרים לידי. שאלתי אותו למצבו, הוא ענה שלא נפגע.
“חייל אחד הביא כמה רימונים וכל פעם שהמצרים התקרבו, מי שהיה לו רימון זרק לעברם והם נסוגו, וחוזר חלילה. הבחנתי באפרים זורק רימון, ולא ראיתי אותו יותר. חייל אחד שנפצע בעין ביקש ממני לחבוש אותו. חבשתי לו את העין, וברגע  שסיימתי, נפגעתי מכדור בגב. ראיתי שהחייל שחבשתי לו את העין מסתער לעבר המצרים וזורק רימון. אגב, רק בשנת 2003 נודע לי  שמו – אלי לוי, נהג הנגמ”ש.

“הטנק התחיל לבעור. התרחקתי ממנו קצת בזחילה. השחר עלה, אור יום מלא, המצרים התקדמו באין מפריע. כל החיילים שלנו היו שרועים על החול, מי הרוג ומי פצוע. שכבתי על הבטן. ראיתי שהמצרים עוברים מחייל לחייל ומרוקנים צרורות בגופו. מחזה קשה איך שהגוף מרקד מפגיעת הכדורים. שכבתי בשקט, מחכה לתורי. כאב לי שעליי למות כבר בתחילת המלחמה, מבלי להספיק להילחם. יחד עם זאת, במידה מסוימת קינאתי באלו שכבר נהרגו.

“המצרים הגיעו אלי, עצמתי עיניים, הרגשתי את הכדורים ננעצים בחול לידי, מילימטרים ממני. החול ניתז על הפנים שלי. לא הבנתי למה לא פוגעים בי. הירי נפסק. פקחתי את העיניים. חייל מצרי אחד הפך אותי עם הרגל שלו. הם הסתכלו עלי. לא הנדתי עפעף. לפתע הם עזבו את המקום. ראיתי חייל בסמוך לנגמ”ש קם. אמרתי לו ‘תשכב! הם חוזרים!’ ואכן, הם חזרו ובדקו אם נשאר מישהו חי. הגיעו אלי, הרימו אותי, ראו שאני חי ולקחו אותי בשבי.”

סיכום הקרב

בסיכום קרב זה היו 17 הרוגים:

• כל צוות הטנק של טפלי –  גבי טפלי [לדף לחלל נא הקש כאן], דוד אהרוני [לדף לחלל נא הקש כאן], ראובן הירשדורפר [לדף לחלל נא הקש כאן] ויצחק בדרה [לדף לחלל נא הקש כאן].
• מצוות הטנק של ניסנבוים – אפרים ניסנבוים [לדף לחלל נא הקש כאן], משה יוסף [לדף לחלל נא הקש כאן] ודוד יצחק [לדף לחלל נא הקש כאן].
• מהטנק של פלר – יהושע אמין [לדף לחלל נא הקש כאן] ודוד חג’ג’ [לדף לחלל נא הקש כאן].
• מהנגמ”ש – יורם לצטר [לדף לחלל נא הקש כאן], אליהו לוי [לדף לחלל נא הקש כאן], יהואש סטרנין [לדף לחלל נא הקש כאן], מאיר בנימין [לדף לחלל נא הקש כאן], מרטין קרפ [לדף לחלל נא הקש כאן], ירון יעקב [לדף לחלל נא הקש כאן], צבי יעקובי [לדף לחלל נא הקש כאן] ודוד ציפין [לדף לחלל נא הקש כאן].