חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

רקע

חטיבה 14, על גדודיה השונים ויחידותיה, ניצבה על גדת “תעלת סואץ” עם תחילת מלחמת יום הכיפורים מול הצבא המצרי הצולח, בלמה את הכוחות המצריים הצולחים וספגה אבדות כבדות ביממה הראשונה של המלחמה, תוך גילויי גבורה והקרבה של לוחמיה. למרות האבדות בנפש, בטנקים ובנגמ”שים, המשיכה החטיבה במלחמה, תוך התארגנות וקליטת גדודים ויחידות נוספים לשורותיה, ונטלה חלק בקרבות העיקריים של המלחמה. גולת הכותרת של לחימת החטיבה הייתה הלחימה ב”חווה הסינית”, שהייתה הקרב הקשה והאכזרי שידע צה”ל בכל שנות ההיסטוריה. רא”ל (מיל’) משה דיין ביקר בשדה הקרב ביום 17.10.73 ובספרו אבני דרך, [1]מתאר את התופת שנגלתה לעיניו:

“שטח החווה הסינית חרוץ תעלות השקיה עמוקות. פזורים בו כמה בנינים, אחד מהם של שתי קומות. החווה היא ממזרח לתעלה, בין האגם המר לאסמעיליה. לא רק אריק ואמנון, שעשו כאן את המלחמה בגופם, גם אני לא יכולתי להסתיר את רגשותיי. מאות כלי רכב קרבי פגועים ושרופים, קצתם עדיין מעלים עשן. טנקים ישראלים ומצריים בלולים אלה באלה, עשרות מטרים בלבד מפרידים ביניהם. מכוניות משא נטושות, פגזים וציוד אישי שנדרדרו מרכב בורח. ובתווך – סוללות סאם-2 וסאם-3. במרכז כל סוללה משגר מחופר בקרקע, וסביבו מכוניות עמוסות טילים – קצתם שלמים וקצתם פגועים, ואיזה נוזל צהוב מטפטף מהם.
כל טנק שהתקרבנו אליו – קיוויתי שלא נגלה, מתחת לשחור השרפה, סימני צה”ל. הלב נצבט. הם לא היו מעטים. אינני טירון במלחמה ובמראותיה. אך כתמונה הזו לא ראיתי. לא במציאות, לא בציור ואף לא בסרטי קולנוע. שדה קטל עצום, משתרע לכל עבר, כמה שהעין משגת. הגוויות (חיילים מצריים) לא היו רבות. אבל הטנקים, הנגמ”שים, התותחים ומכוניות התחמושת, שרופים, פגועים, הפוכים ומעלים עשן, העידו על קרב האימים שהתחולל כאן“.

אלוף ישראל טל, שגם הוא סייר בשדה הקרב, זוכר גם היום בבירור, 35 שנה לאחר מלחמת “יום הכיפורים”, כיצד הוא נדהם והתחלחל כאשר ראה את המראות של שדה הקרב – קִרבה הפיסית ומגע קרוב בין עשרות טנקים של שני הצדדים הלוחמים, שהגיע עד שתותח של טנק פגוע מונח ונוגע בטנק פגוע אחר. לדעתו לסיטואציה של הקרב הלילי “פנים אל פנים” בין טנקים (שהשריון בדרך כלל נמנע ממנו) שהתחולל כאן, אין תקדים ודוגמה בהיסטוריה העולמית של הלחימה המשוריינת, כולל קרב “עַלַם חַלְפָה” במדבר המערבי ב-1942 וקרב קורסק הנודע ביולי 1943. מתוך כך התייחס טל בהערכה רבה לפועלו של המח”ט בליל 15 – 16 באוקטובר 1973 וציין את יכולתו לעמוד במבחן: “אמנון רשף עבר ניסיון מדהים. אני לא שמעתי על אף מפקד שריון אחר שעבר מסה כזו כמו שעבר באותו לילה אמנון רשף”. מסקנתו הנחרצת הייתה שקרב זה היה “קרב  השריון הכי אכזרי בהיסטוריה”.[2]

לאחר מכן, ב- 19 באוקטובר, חצתה החטיבה את “תעלת סואץ” ולחמה בעברה המערבי של “תעלת סואץ” עד סוף המלחמה.

במהלך המלחמה נפלו 302 חללים בשורות החטיבה. נוסף על כך, 81 מלוחמי החטיבה שהשתייכו לגדודים האורגניים (גד’ 9, גד’ 52 ו- גד’ 184 ופלס”ר 67) נפלו שלא במסגרת החטיבה.
האתר מנציח גם 32 חללים של היחידות הלא אורגניות של החטיבה שנפלו במהלך המלחמה שלא במסגרת החטיבה.

מטרת האתר

• תיאור לחימתה של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים.
• הנצחת זיכרון הנופלים בחטיבה.

קהל היעד

האתר מיועד לקהל רחב ומגוון:

• לוחמי החטיבה במלחמת יום הכיפורים.
• משפחות שכולות של חללי החטיבה.
• חוקרי היסטוריה, סטודנטים ותלמידים העוסקים בנושא.
• כלל עם ישראל.
• הערה: בעתיד תישקל האפשרות לתרגם לשפה האנגלית חלקים מתוכני האתר (מותנה בגיוס תקציבים נדרשים).

באתר חלקים רשמיים וחלקים לא רשמיים.

הפרקים הרשמיים הם:

• החטיבה מראשיתה ועד היום.
• קרבות החטיבה במלחמת יום הכיפורים.
• תיאורי הלחימה של הגדודים/יחידות/כוחות החטיבה.

פרקים אלה אושרו על-ידי מחלקת היסטוריה של צה”ל.

קורות חייהם של החללים נלקחו מאתרים רשמיים של מדינת ישראל.

בחלקים הלא רשמיים יוכלו מפקדים ברמות השונות ולוחמים לתאר את סיפור לחימתם מזווית הראייה האישית שלהם.

נדבך חשוב ומרכזי באתר הינו “יד לנופלים”. מעבר לתיאור הרשמי של כל חלל וחלל, כאמור לעיל, בדף של כל חלל קיימות 2 קישוריות לתיאורים לא רשמיים של יקירינו – החללים.

• “דבר המשפחה”.
• “חברים לנשק מספרים”.

מערכת האתר

האתר מנוהל על-ידי מערכת הכוללת מפקדים בחטיבה.  המערכת הִנה הגורם הבלעדי המחליט והקובע מהו החומר שייכלל באתר.

מימון

האתר נבנה, מתוחזק וממומן מתרומות שנאספו מלוחמי החטיבה. לשם הרחבתו, תחזוקתו ופיתוחו אנו קוראים ללוחמי החטיבה ולבני המשפחות השכולות להרים תרומה, ככל יכולתם הכספית. התרומה מוכרת לצורכי מס הכנסה.

1. משה דיין, אבני דרך: אוטוביוגרפיה, (בהוצאת עידנים דביר, 1982), כרך שני, עמ’ 652.
2. פורסם ב”שריון”, גיליון 29, ספטמבר 2008 עמודים 6-14. ובגיליון 30, דצמבר 2008 עמודים 6-9.