חילוץ לוחמי מעוז “פורקן” – סיפור קצין הקשר החטיבתי

סיפורו של תת אלוף (מיל’) שלמה וקס
קצין קשר חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

בערבו של יום הזוי, שהחל באזור תעוז “נוזל” המשכו בדהירה “מטורפת” אל עבר הגזרה הדרומית, שנעצרה על ידי ראש מטה פקוד הדרום באזור הגידי וחזרה לאזור “יוקון”, כאשר כל החטיבה נערכה לחניון והתארגנות באזור “יוקון” החפ”ק החטיבתי חבר למפקדה העיקרית במחנה המפח”ט בטסה (במחנה זה, שהיינו בטרם פרוץ המלחמה והמפקדה העיקרית של החטיבה תפקדה ממנו לאורך כל ימי הלחימה ממזרח לתעלה) לצורך קבלת פקודות להמשך הלחימה. בהגיענו למפקדה ולמרות שהאחריות על מעוזי התעלה כבר לא הייתה מוטלת עלינו, ביקש אמנון רשף המח”ט ליצור קשר עם המעוזים. בקשתו זו של אמנון אותי לא הפתיעה כי כל אחד מאתנו, חש בתוככי ליבו ונפשו כי הנו חלק מהם וגורלם והקורה עמם היו חשובים לנו.

למרות שחלפו כמעט שלושה ימי לחימה, רצופים בהפגזות והפצצות מהאוויר והשטח הנמצא קרוב וממזרח לתעלה, נשלט והיה רווי בכוחות מצריים, להפתעתי הקשר הקווי למעוז “פורקן” פעל והיה תקין. השגתי לאמנון את מפקדו של המעוז רס”ן מאירק’ה ויזל והם שוחחו. במסגרת שיחתם ולאחר שהובהר למאירק’ה, שהסיכוי שכוחותינו יחברו אליו ויחלצו את חיילי המעוז הנו קלוש, הציע מאירק’ה שינסה הוא לחלץ את חיילי המעוז בתנועה רגלית בין כוחות האויב, תוך חתירה להגיע כמה שיותר קרוב לקו כוחותינו, וכל זאת יעשה תוך ניצול החושך המוחלט שירד לאחר שקיעת הירח סמוך לחצות הליל. לא היה איש ממטה החטיבה, שלא העריך והוקיר את עוז רוחו ואומץ ליבו של מאירק’ה על הצעתו זו. אמנון, לאחר שהודיע על התוכנית למפקד האוגדה וקיבל את אישורו, תיאם את כל הכרוך תאום עם מח”ט 421 שלגזרתו היו אמורים לחבור חיילי המעוז ונתן את האישור האחרון לביצוע. בעוד אנו עוקבים בקשר, אחר הקורה עם חיילי המעוז בתנועתם,קיבלנו פקודה להיערך עם שחר באזור ציר “טליסמן” 34 – 39 אל מול המצרים. מהאזנה לרשת האוגדתית, למדנו כי המשימה לחבור עם חיילי המעוז ולחלצם, הוטלה על חטיבה 421. אמנון פנה בקשר למפקד האוגדה, האלוף אריק שרון, בבקשה שהמשימה תוטל על החטיבה, אשר רואה במהלך זה חוב מוסרי, לאותם חיילים ומפקדים שהיו תחת פיקודה ימים ארוכים בטרם פרוץ המלחמה וב-24 שעות הראשונות של המלחמה. אריק כמפקד שדה, מהטובים שהיו לצה”ל בתולדותיו, הבין ונעתר לבקשה והמשימה הוטלה עלינו.

אמנון, פקד על מג”ד 184, רס”ן שאול שלו ז”ל, לארגן כוח חילוץ, שיכלול שני טנקים ועוד ארבעה נגמשים מפלוגת החרמ”ש י’ שעלייה פיקד רס”ן שלמה לוין וכל אלו תחת פיקודו של שאול. כאשר על כוח זה שולט חפ”ק חטיבתי בהרכב – טנק המח”ט ונגמ”ש המס”ח, אני כקצין הקשר החטיבתי מעצם החלטתי שהנני צמוד למח”ט, נמצאתי בעמדת הטען קשר בטנק שלו.

לאחר תאום וקביעת גבולות גזרה עם מח”ט 421, אל”מ חיים ארז ועם מג”ד 599, רס”ן עמי מורג, יצאנו לדרך. בגיחה הראשונה של הכוח בפיקודו של שאול, אל עבר האזור שבו אמורים היו להימצא חיילי המעוז, לא אותרו אלו והכוח שב על עקבותיו. אמנון שוחח שוב עם מאירק’ה בקשר וסוכם שבהינתן פקודה, ירה זה האחרון זיקוק ירוק, מתוך מטרה שהכוח המחלץ יזהה אותו, עם כל הסיכון הכרוך בכך, שגם האויב יזהה אותו. הכוח נערך מחדש והפעם החליט אמנון שהנו מצטרף אליו עם החפ”ק החטיבתי, בפועל מי שנע עם כוח החילוץ היה רק טנק המח”ט. התנועה אל תוך השטח, הייתה מלווה באש שנורית עלינו מכל עבר, זו כללה – פגזי טנקים וארטילריה, טילים נ.ט ואש נ.ט שלא לדבר כלל על אש מקלעים ונק”ל. כיוון התנועה היה אל עבר המקום ממנו נורה הזיקוק הירוק, אותו זיהה שאול. בעוד אנו נעים ומפלסים דרכנו באש אל מול האש הנורית עלינו, זיהנו כשלושים חיילים על גבעה הנמצאת בכיוון התנועה שלנו ומהצד, הטנק שלנו פנה לכיוונם ומהר מאד הבנו שלא את אלו, באנו לחלץ. בפנינו עמדה עכשיו משימה, לחלץ את עצמנו מאותה אש תופת שניתכה עלינו, אמנון פתח באש רצופה ממקלע המפקד, אני נטלתי את הקלצ’ניקוב שהיה ברשותי ורוקנתי את כל המחסניות שהיו ברשותי, תוך שהננו משליכים רימונים ודורסים בשרשראות הטנק את חיילי האויב, אמנון מחליף סרטי כדורים ואני עובר לירי מתמ”ק עוזי של אחד מאנשי צוות הטנק. בסיום האירוע מצאנו את עצמנו בודדים בשטח ומנסים לאתר את כוח החילוץ עמו נענו והנה אנו מגלים כי כלי שלכאורה הנו טנק אבל אינו דומה לכזה, פרט לקנה המבצבץ, נע אל עבר קו כוחותינו ואכן מתוך שיחה בקשר, נתחוור לנו, כי אכן זה הטנק של שאול ועליו תלויים ונאחזים ל”ג לוחמי מעוז “פורקן”. לא ראינו את הנגמשים שהיו בכוח החילוץ, אמנון פנה בשאלה לשאול, מה קרה להם? זה השיב, שלאחר שבדק ווידא, לצערו עליו לומר כי כל הנגמשים נפגעו ואיש מהמפקדים והחיילים לא נחלץ. תשובה זו, של שאול ז”ל מייסרת אותי עד היום ולצערי לא יכולתי ולא אוכל לעולם, לקבל תשובה על כך, כי בערבו של אותו היום ולאחר ביצוע משימת גבורה זו על ידי שאול ובמשימה אחרת, בקרב על תעוז “טלויזיה” נפל שאול שלו חלל, יהא זכרו ברוך.

לשמחתי, תוך שעות ספורות, מאז ששבנו לקו כוחותינו והשלמנו את המשימה, חברו שלמה לוין ופקודיו אל כוחותינו, לאחר שנחלצו בכוחותיהם מתוך שטח האויב ונושאים על גבם את החללים והפצועים מקרב זה.

לוחמי “פורקן” – צהרי 9.10.73 – לאחר החילוץ

סוף דבר

מנקודת מבטי ומניסיוני ארוך השנים בצה”ל ועל בסיס ההיסטוריה של צה”ל, ראוי שכל שהתרחש מערבו של ה-8 לאוקטובר ועד לבוקרו של ה-9 לאוקטובר, עם חיילי מעוז “פורקן” ייחרט ויהא חומר שעל בסיסו יחונכו דורות של מפקדי צה”ל. לצערי עלי לומר שפעילות הרואית זו, כמו גם, כל סיפור מלחמת החטיבה לאורך מלחמת “יום הכיפורים” נשתכחה.