הקדמה

גדוד 79 ערך מסע לסיני לאתרי קרבות מלחמת יום הכיפורים ב3.11.08 עד 6.11.08  במסע הזה השתתפו לוחמים, בני משפחותיהם, משפחות שכולות ואחרים. המונח גדוד 79 מכיל בתוכו את גדוד 79 המקורי, גדוד קמ”ט מג”ח 196 ושתי פלוגות נוספות שצורפו לגדוד. הרעיון להתחיל ולהנציח את מורשת הגדוד עלה במוחי לפני זמן רב אך הגיע לידי מימוש בשנה האחרונה בה הקמנו צוות היגוי והצבנו לפנינו מספר מטרות , כנס גדודי, אתר אינטרנט, סרט, ספר, מסע לסיני ואנדרטה. אעסוק במסמך זה אך ורק במסע לסיני ואתייחס בנפרד לשאר הנושאים.
ידידנו ברטי אוחיון לקח על עצמו לארגן את המסע הזה כשאני עוזר לו וצוות ההיגוי נותן את הרוח הגבית הדרושה. ישבנו שנה שלמה על המדוכה והתלבטנו איך נארגן ונוציא לפועל מסע שכזה. ברטי נעזר רבות בנסיונו שכן שנה קודם לכן הצטרף למסע דומה שערך גדוד 184 וממנו למדנו והפקנו לקחים רבים מאד.

הרכב הנוסעים

סה”כ נוסעים     97  ו7 מסורבי ויזה שלא הצטרפו
לוחמים                            38
בני משפחות שכולות            22
בנות זוג של לוחמים            15
בני משפחה של לוחמים       20
חברים של  לוחמים             2
הקבוצה מתאפיינת בכך שהיא הטרוגנית בכל פרמטר שניתן לחשוב עליו כולל לוחמים שלא הכירו זה את זה עד למסע עצמו.

מבחינתי נוצרה לנו בעייה קשה מאד ו”שברנו את הראש” איך אנו פותרים אותה ולצורך זה הבנו שעלינו לתת במה לכל מי שירצה להביע את דברו הן בדרך של הסבר פרונטלי מול הקהל והן בכל דרך אחרת.
כמו כן החלטנו שאין מפקדים ולוחמים ואין הבדל בין אחד לשני.
ניתן לאמר שמכשלה זו הוסרה לאט לאט וככל שהמסע  נמשך הקבוצה התגבשה והפכה לחבורה מלוכדת.

את התחושות ניתן היה לקבל ולהרגיש הן דרך התבטאויות המשתתפים והן דרך המיילים הרבים שהגיעו אלינו.

התארגנות והכנות

ההתארגנות לקראת מסע שכזה אורכת זמן רב מאד ומצריכה ירידה לפרטי פרטים כדי שבארבעה ימים נצליח להביא את המשתתפים למדרגה אליה כוונו ולכן התחלנו את ההכנות לפני כשנה כשברטי מרכז את כל המערכת ודואג לכל פרט. הבנו שאין לנו זכות לעגל פינות או לשכוח פרט זה או אחר.
הכנו מראש את הצד התכני ודאגנו שנוכל דרך הסיפורים להביא את לחימת הגדוד לידיעת והבנת כל המשתתפים בידיעה שחלק מהם לא היו בגדוד ולא הכירו אותו.
הקפדנו על כל פרט ופרט בצד המנהלי כדי לא לגרם לאי נעימות או תקלות כל שהן.
התוצאה הסופית הייתה מוצלחת ולמעשה לא היו תקלות משמעותיות שניתן להצביע עליהן.
הנסיעה אורגנה דרך חברת איסתא סניף רחובות כשאנו נעזרים באיש קשר מצרי המצוי בסוג כזה של טיולים.

הסיור באתרי הקרבות

הסיור באתרי הקרבות החל בהדרגה שאנו מכניסים את הקבוצה לאט לאט לאווירה ולכן נסענו לתעלה דרך סיני ועצרנו במספר מקומות בהם שרתנו ולאו דווקא במלחמה.

יום ב 3.11.08

התחלנו את הנסיעה מטאבה עד נח’ל שם עצרנו למנוחה קלה משם דרך מעבר המיתלה עד לתעוז וותיקן ירדנו ורמי הסביר מהו תעוז ותאר את תחילת המלחמה של גדוד 196. חלק מאיתנו שרת בתעוז זה לפני המלחמה. מצאנו רשימה של חיילי החוליה הטכנית רשומה על הקיר. אשר המשיך והסביר על קרבות מלחמת קדש וציין שמוני ניצני שהיה מג”ד 79 במלחמה קיבל את אות הגבורה במערכת קדש 1956.
לאחר סיור בתעוז המשכנו דרומה ל”נברונים” שם ראינו תעוז של הארטילריה וברטי הסביר את מהות התעוז ולשם מה הוקם.

עזבנו את ה”נברונים” לכיוון איסמעליה, אנו חוצים את התעלה דרך מנהרה גדולה ומרשימה  ומגיעים למלון באיסמעיליה לחופו של אגם תמסח. לאחר שאכלנו ולאחר שהתגברנו על תקלת חדרים קטנה הלכנו לישון עייפים לאחר יום ארוך ומרגש.

יום ג 4.11.08

למחרת ערכנו תדריך קצר במלון ובו הסברנו את תכנית יום הסיור הראשון ויצאנו לדרכנו.

נסענו צפונה וחצינו את התעלה מזרחה דרך גשר השלום, גשר גבוה ומרשים מאד המאפשר מעבר אוניות גדולות וגבוהות מתחתיו. תוך כדי הנסיעה צפינו על קנטרה ומיד עם גמר המעבר עצרנו בצד הדרך וברטי נתן הסבר על קרבות פלוגה י פל החרמש. המשכנו דרומה בצדה המזרחי של התעלה עד ציר “חביבה” שם ניתן הסבר על מהלכי קרבות פלוגה ו של זאב פרל. זאב הסביר את מהלכי הפלוגה והמשיך בחילוצו האישי, יואב ויינר הרחיב והוסיף פרטים על מחלקתו הרי ברוידא האיר את עיננו בסיפור אישי מרתק ולבסוף בני אברמוביץ חלק איתנו את סיפורו המופלא בו הוא מוליך את זאב הפצוע כל הלילה עד לכוחותינו.

המשכנו בנסיעה עד צומת דיזי. ועצרנו ממש על לקסיקון הישן. בצומת הזו התרחשו קרבות רבים ומכך גם סיפורים אישיים רבים. רמי נתן את הפתיחה ובה תאר את המהלכים באופן כללי של 79 ו196, אשר סיפר את מהלכי פלוגה ו’ של בדש שהיתה מסופחת ל184 ועברה ת”פ 79 בלילה הראשון, עמאר תאר את מהלכי פלוגה ח’ של עמוס ווינטרוב וירד לפירוט עד כמה שזכר, אלי הררי שיתף אותנו בצורה מרגשת מאד במה שעבר עליו בקרב זה עד שנפצע, שולמן, שנותר היחידי מצוותו תאר איך חילץ את עצמו לבד עד שהגיע למעוז כוחותינו,רמי תאר את מהלכי קרבות 196 פל ז’ ופל ח’, את המארב ב”ציונה”, הטעות בניווט, פציעתו של זיביל והנסיעה חזרה עד זנגביל בבוקר יום ראשון. רמי תאר בפרוטרוט את העלמותו של טנק 3 של יאיר שחק וכל מה שקרה לאחר מכן. המשפחות השכולות שיקיריהן נפלו באזור שאלו שאלות והעירו הערות לגבי הקרבות ונסיבות הנפילה.

המשכנו מזרחה והגענו לתעוז “נוזל” המצרים שימרו את התעוז והפכו אותו למוזיאון. שם נחנו קצת ואכלנו צהריים. ברטי הסביר לכולם את שגרת התעוז וכולנו התרשמנו משלוות התעוז מול אימי המלחמה שהתחוללה שם, עלינו לגג התעוז ושם מוני נתן תאור כללי של ההכנות למלחמה, מוכנות הגדוד, הלחימה בצומת “דיזי”, “צידני” ו”נוזל”, הצטרפותו של חגי תור, פציעתו הקשה  שתבעה ממנו מלחמת קיום חדשה. רמי הסביר את קרבות הבלימה הקשים של גדוד 196 תוך שהוא מאבד טנקים רבים ומחזיק בקושי רב את גזרתו בסופו של יום ולאחר פציעתו של מוני גדוד 196 קולט לתוכו את מי שנותר מ79 ולמחרת מסב את מספרו ל79. רמי המשיך לתאר את קרבות ה8 לחודש עד לנסיעה דרומה.
מתעוז “נוזל” ניתן היה לראות את “חמדיה” “טלביזיה” ורמי נתן הסבר על המשך קרבות הבלימה מ9  עד ל14 לאוקטובר יום בו השמיד הגדוד כמאה טנקי אויב. גיורא אנגלהרט התמקד בקרב פלוגה י’ של יובל נרייה וסיפור החיילים שהורדו מהטנק.
נסענו מזרחה וצפינו מתוך האוטובוסים על רכס “ציונה” “טליסמן 34” שם נתקל גדוד 196 במארב קומנדו, המשכנו “לטסה” וחזרנו מערבה. חצינו עם חושך את התעלה במעבורת דרומה ל”פורקן”.

הגענו למלון מלאי חוויות ורשמים, עייפים והתארגנו לאוכל ולינה.

יום ד 5.11.08

יצאנו מהמלון לכיוון דרום תוך ניסיון למצוא את ציר “מסכה” בו איבד הגדוד 4 לוחמים מגדוד 87 כשעה לפני הפסקת האש ב22.10.73 המצרים בזמנו הפכו את המקום לפרק משחקים תוך שימוש בטנקים השרופים. לא מצאנו את הטנקים אך לפי בדיקות שעשינו היינו מאד קרובים  לשם. יאיר ליטביץ נתן הסבר על מה שקרה שם , רמי הוסיף פרטים על הקרב ועל תחושת הפסקת האש, יואב שרייבמן סיפר בכנות מופלאה את ההתלבטות שלו בקרב זה. המשכנו דרומה הגענו לסרפאום ועברנו דרך מתחם “אורחה” אותו כבשה הפלוגה של רמי עם גדוד שקד. חצינו את התעלה במעבורת של סרפאום והגענו ללב החווה הסינית. נענו דרומה והתחלנו את תאורי הקרבות מ”לקקן”. צבי אבירם תאר את מסעו של גדוד הסיור בהובלת החטיבה, דאי סיפר איך הוא חילץ נפגעים רבים בנגמ”ש שלו, יואב שרייבמן שיתף אותנו בחזרתו ארצה מאיטליה במלחמה ואיך יצא לקרב עם בגדים אזרחיים בתור 10 וחצי. רמי נתן תאור כללי והסביר את ההכנות והתחושות של הגדוד לקראת היציאה לקרב.

עלינו לצומת “טרטור” ישבנו לצידי האוטובוסים ושוב ניתנו הסברים מפורטים על כל המהלכים. איציק כהנא מגדוד 87 סיפר על הפלוגה שלו בציר “טרטור” ואיך תוך זמן קצר היא נפגעה, יאיר ליטביץ המשיך את התיאור של אותו קרב כשבפועל הוא נשאר יחידי וכולם לידו נפגעו. צבי אבירם המשיך ותאר את קורות יתר הפלוגות של גדוד 87 בקרב זה. הררי תאר את לחימתו עם אשי סידרר בפלוגה ח’ של ישראל בן ארי ואת נסיבות פציעתו שלו, אבי ליאור תאר את קרבות גדוד 184,ברטי תאר את נפילתו של זאב מנדזיגורסקי באותו אזור יומיים לאחר מכן. רמי תאר את לחימת הגדוד משלב הפתיחה באש, תוך כדי הלחימה צפונה , היפגעות מפקדים חיילים וטנקים ועד שהגדוד נותר עם 8 טנקים ועוד לפני החילוץ הגדול.

המשכנו לבית המשאבות  הבית ובית נוסף על ידו נותרו כפי שהיו אך בניגוד למה שהיה האזור חי פעיל ותוסס. נתנו הסברים על הלחימה באזור בקרב החווה הסינית ובהמשך הקרבות עד ל18.10 . משם המשכנו צפונה עד לקסיקון 251. ירדנו מהציר ונענו ברגל לאחת הדיונות למתן ההסברים.

ברטי תאר בפרוט רב את מהלכי הקרב של טפלי וניסנבאום בלילה הראשון. קרב זה נחקר על ידי ברטי ביסודיות רבה. ירון פיק, שתפס פיקוד לאחר ששמיר נפצע, תאר את מהלכי פלוגת שמיר בלילה הראשון וביום השני ואת הקרבות והחילוצים שהוא עבר. ירון השאיר עלינו רושם עז. שמואל מנחם לחם עם הכח של טפלי ונפל בשבי. שמואל התחיל את סיפורו מיום הגיוס ולכולנו היה רושם שנגזר עלינו לשבת ולשמע סיפור משעמם ומיותר. לאחר דקה או שתיים הבנו ששמואל ניחן בכושר רטורי מיוחד והוא ריתק אותנו בסיפורו כשמדי פעם הדהדו גלי הצחוק שלנו ברחבי המדבר והדיונות. הזמן היה קצר והיה לנו רצון רב להמשיך ולשמע את שמואל מנחם.
רמי תאר את החילוץ הגדול בו השתתפו 27 לוחמים. שני כלים נתקעו שני טנקים נוספים נשלחו לחלצם ולאחר שכולם נפגעו יצאו רמי והטנק שלו עם הטנק של זאב ונגמ”ש נוסף לחלצם. החילוץ היה קשה ובתוך שטח האויב. בשלב האחרון של החילוץ ירד ברטי מהטנק וחיפש בין הגופות את יפתח שנשאר בשטח.

סיימנו את הפרק הזה וחזרנו למעוז “לקקן” כדי לקיים טקס זיכרון לחללי הגדוד. הטקס אורגן למופת על ידי רונית רטנר,  אלמנתו של יואב רטנר שהיה מט”ק בגדוד ונפטר לפני 7 שנים, ועל ידי אשר קירשנבוים. בטקס השתתפו המשפחות השכולות והוא נערך מול האגם המר עם השקיעה.
לא יכולנו לצפות לסיום יותר מוצלח מזה.
חצינו את התעלה במעבורת סרפאום ופנינו לקאהיר. הגענו לקאהיר בשעות הערב המאוחרות התארגנו במלון ולמחרת בילינו יום שלם וצפוף במספר אתרים בעיר.
נחתנו בחצות בנתב”ג שכולנו נרגשים, מבולבלים ומרגישים שעשינו את מה שהיה צריך להיות במינון הנכון ובעוצמות המתאימות.

אני מרגיש שסגרתי הרבה מאד מעגלים והרבה דברים הושלמו אצלי, פגשתי חבורה נפלאה של אנשים שמהווים בעיני את ארץ ישראל הטובה והאמיתית.
אני מבקש להודות לכולכם שהעזתם והגעתם למסע הזה למרות כל הקשיים וההתלבטויות ואפשרתם לנו לתת לכם את כל  מה שמגיע לכם.
אני מבטיח לכם שנמשיך להנציח ולזכר את פועלו של הגדוד, לוחמיו ונופליו.

רמי מתן

לתמונות מהמסע לסיני – לחצו כאן