(בצומת “טרטור – “לכסיקון” במסע גדוד 79 למצריים שנערך בנובמבר  2008)

מבעד לחלון זה נראה אחרת,
בשוך הקרב חזר שם השקט,
לא מסגירת סוד אדמת האלם –
של לילה ללא רחמים וצלם,

אל בין רגבייך היישרתי מבט,
חיפשתי אדום, אז הוא שלט,
בלילה של צבעים שחור ואדום,
בבוקר של אש מלככת עד תום,

הכרתי אותה את אדמת הדמים,
כאילו אתמול רק היו הימים,
זכרתי שלפתע פערה את הלוע –
פחדתי שתנסה שוב –  אותי לבלוע,

רק השנים מפרידות בין לבין,
ממה שהיה – שריד כבר אין,
בזמן שעבר מאז עד היום –
מציאות הזויה נראית כחלום,

זכרתי שהכל החל כך פתאום,
מתוך השקט משום מקום,
באחת זה הפך לגיהנום של ממש –
צוות ג/1 –  שם נולד מחדש,

ראיתי שם חום היה גם ירוק,
היבטתי באדום שבצבץ מרחוק,
זיהיתי תמרור עם סימן של עצור –
מסמן  שמכאן סבנו אחור,

היה שם שביל בכוון הנכון,
כאילו נשאר כיד זיכרון ,
הסתכלתי אחור מהיכן שיצאנו –
לא העזתי להביט לאן שחזרנו,

יכולתי פשוט למשש ולנגוע,
אילו רק עץ יכולתי לנטוע,
לזכור את אותם שהיו ואינם –
להם נשבענו שנחזור עוד לשם,

האדום והפיח באדמתך החווה,
דם חללינו אותך הוא הירווה,
זיכרי ושימרי תנצרי את כבודם,
ראי זאת מצווה מעתה עד עולם!

מבט אחרון למקום מצמרר,
כאילו רחוק הוא –  זר ואחר,
הלוואי ולא היה בא לעולם,
מקפד חיים שמאז הם אינם.

פברואר 2009