עם סיום דברי לגדוד סיור 87, בשטח הכינוס, ב”כספי” 56, וממש לפני העלייה על הטנק שלי, פנה אלי עמוס אטינגר וראיין אותי. ברקע נשמעת הרוח השורקנית המקשה על הקליטה. תוך כדי הראיון, ניגש אלי מג”ד סיור 87 – יואב ברום עם הסמג”ד – צבי אבירם והמ”פים א’ – אסף אביזהר, ב’ – רפי בר לב, ג’ – איציק כהנא והקמב”ץ אליעזר ענבל.
למעשה, חלפו כ- 38 שנים מאז הראיון ואני שומע היום את השיחה והמפגש עם מפקדי גדס”ר 87 לראשונה. פשוט מרגש!
קשה לעכל את העובדה שיואב ורפי נהרגו באותו לילה.

אלוף (מיל’) אמנון רשף
מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

[?] לכלים
[החבר’ה] מה עם היין?
[עמוס אטינגר] רוצים יין. רוצים יין
[סמג”ד 87 – רס”ן צבי אבירם] עלה קרב
[חיילי גדס”ר 87 עונים] עלה.
[עמוס אטינגר] אמנון, ולא לפני כל האנשים, מה אתה מרגיש? בלי לעמוד ולדבר לפני האנשים מה אתה מרגיש? מה אתה מרגיש?
[אמנון רשף] קשה לי להגדיר את ההרגשה. אה… מוזר, אבל אני לא מתרגש.
[עמוס אטינגר] אני כן, אני לא בעל מקצוע.
[אמנון רשף] אני איש מקצוע ואני לא מתרגש. אני בטוח ביכולתנו לעמוד במשימה שהוטלה עלינו. אם אתה שואל אותי איך אני מרגיש, אז יש לי איזושהי הרגשה של התרוממות, התרוממות הרוח. אני חושב שמוטלת על שכם החטיבה שליחות. לא צריך לראות את זה רק כדבר שמתמקד בקרב, אלא המצב שנוצר, עד היום, הוא כזה, שבמידה ונצליח והמהלך הזה הוא מהלך שיש לו, יש בו הרבה מאוד הפתעות לאויב. אזי, זה יכול להביא פתח לשבירתו של הצבא המצרי. אנחנו נלחמנו אתמול וגרמנו לאויב אבדות ניכרות. רוח הלחימה שהאנשים הפגינו, הנכונות, המסירות, ההקרבה, כל אלה נוסכים בי בטחון רב, וכפי הנראה, זה מה שיוצר לי את ההרגשת הביטחון ואי-ההתרגשות.
[עמוס אטינגר] אני חושב שזה קצת מוזר, אנחנו נפגש [נקטע על ידי יואב ברום].
[יואב ברום] [לא ברור] המ”פים [מפקדי פלוגות] וזהו.
[אמנון רשף] אני שתיתי רק לגימה אחת.
[אמנון רשף ויואב ברום מדברים אך לא שומעים] [עמוס אטינגר] הכרות, ממש לפני הקרב, מ”פים חדשים.
[אמנון רשף] שלום “צייד”.
[?] אני לא רואה..
[יואב ברום?] אתה כל כך גבוה, אני מסתכל למעלה
[יואב ברום] מ”פ א’ [לא ברור]……. סמג”ד – צביק’ה [צבי אבירם].
[אמנון רשף] כן, אותו הכרתי.
[יואב ברום] וקמב”ץ – לזי [אליעזר ענבל].
[אמנון רשף] כן, אותו גם אני מכיר.
[צבי אבירם?] משקפות יש לכולם.
[אמנון רשף] כן, חבר’ה אני רוצה לומר לכם. הגדולה של צה”ל, של עם ישראל, היא בזו שיש פה מצב מוזר, אני, אני אדם שבדרך כלל מכיר את כל, אסף אולי יכול קצת להעיד, עברנו קצת יחד. אני מכיר מאוד אנשים, יש לי זיכרון טוב מאוד. ובדרך כלל אני מכיר את האנשים שאיתם אני עובד, חיילים, מפקדים וכדומה. המצב המוזר הוא, שפה אני לא מכיר, כמעט אני לא מכיר אף מפקד ולמרות חוסר ההכרות הזו, הלחימה לא נפגמת וזה אני חושב הגדולה שלנו. בנקודה הזו צריך להיאחז, לדעת, אתה לא מכיר אנשים, אתה, כל אחד סומך ובוטח בשני שהוא יעשה את המקסימום. מפקד נפגע, סגנו מחליף אותו, מט”ק [מפקד טנק] אחד, הטנק שלו נעצר, אז הוא יודע שמישהו יבוא ויחלץ אותו. ההדדיות הזו, זה מה שמייחד אותנו, ואני משוכנע שכתוצאה מזה אנחנו ננצח, פה אין הרבה חוכמות. ואני לא יודע אם תביא את האוגדונר המצרי חי או מת [הידיעות המודיעיניות אמרו שמפקדת דיביזיה 16 חי”ר המצרית ממוקמת במעוז “מצמד” א’ – מידע שגוי], אבל,  “מצמד” א’ וכל החבר’ה האחרים, אני מאמין שיהיו בכיס שלנו מהר מאוד, מהר מאד.
[עמוס אטינגר] כל המעוזים שנפלו?
[אמנון רשף] לא יודע אם כל המעוזים, חלקם, מה שנמצא בגזרתנו.
[יואב ברום] בפורום הזה, המ”פים עוד לא יצא להם להיפגש איתך כמח”ט. בפורום הזה, אני חושב שאני מודה בשם כולם על האמון שהחטיבה נותנת בגדוד. אני חושב שכולנו מרגישים טוב היום, כמעט יש לנו פר על הזרוע.
[אמנון רשף] כמעט?
[יואב ברום] יש לנו פר על הזרוע.
[עמוס אטינגר] פר, סמל החטיבה.
[אמנון רשף] פר על הזרוע, זה לא, אני לא מדבר על סמלים ייצוגיים, חיצוניים, אני מדבר על הרגשה פנימית ועצם זה שההרגשה הפנימית היא טובה זה כבר חשוב. חבר’ה, כל טוב, אהוד [צ”ל: יואב], אנחנו עוד נשתמע הרבה מאוד בקשר. יואב, אתה רואה. מה שחשוב, זה העקשנות. העקשנות, זה מה שחשוב, סך הכול [לא ברור] אתמול הוכחנו את זה לעצמנו. לא למישהו אחר, לעצמנו. והיום נוכיח את זה לכל העולם, בהצלחה חבר’ה.
[יואב ברום, צבי אבירם, המ”פים והקמב”ץ] תודה, להתראות.
[עמוס אטינגר] אמנון, אנחנו נפגשנו לפני שמונה עשרה שנה בטירונות. היינו שנינו טירונים. אני הגעתי לקול ישראל בטלוויזיה. אתה תיארת לעצמך אז, כשהיית טירון, ורב”טים שלנו היום רק רבי סרנים, אתה כבר בדרגת אלוף משנה, תיארת לעצמך שזו תהיה הדרך שלך לפני שמונה עשרה שנה? היו לך חלומות אחרים?
[אמנון רשף] למען האמת, לא תיארתי לעצמי. אני בוגר בית ספר מקצועי, תמיד תכננתי וחשבתי שאני אמשוך ואמשיך לשרת במקצוע.
[עמוס אטינגר] זה טילים?
[אמנון רשף] זה טילים, כן.
[עמוס אטינגר] [לא ברור] [אמנון רשף] לא, זה טילי קרקע – קרקע.
[עמוס אטינגר] הטיל התפוצץ. [לא ברור]. כן, אמנון.
[אמנון רשף ועמוס אטינגר מדברים אך לא שומעים] [אמנון רשף] לא תיארתי לעצמי שזו תהיה דרכי [לא ברור]. לאחר הגעתי לקצונה וראיית האתגרים שעומדים בפניי כמפקד, החלטתי טיפין, טיפין, [לא ברור] להמשיך ולשרת בצבא קבע. מה הן הנסיבות ו…
[עמוס אטינגר] הנסיבות הן של עם ישראל.
[אמנון רשף] מה הנסיבות והמחשבות שליוו אותי אז, זה סיפור בפני עצמו ולא כדאי, כרגע, לעסוק בזה.  אבל…
[עמוס אטינגר] בכל אופן יש…
[אמנון רשף] בכל מקרה, אני לא, באותם, למען האמת, גם לפני שבועיים לא חשבתי שאני…
[עמוס אטינגר] תוביל כוח שלנו, ראשון, מהעבר השני לתעלה.
[אמנון רשף] שאני אעמוד היום בראש כוח, ואני אוביל את החטיבה ללחימה כזאת.
[עמוס אטינגר] נותר לי רק לאחל לך בהצלחה, לכולנו, בעצם, להתראות, אמנון. זהו. הכוח מתארגן [לא ברור] בתוך השריון, אנחנו [לא ברור] החטיבה, אמנון, [לא ברור] שמונה עשרה שנה בטירונות. המצרים פתחו בירי, אנחנו נעים לעבר מצרים, יום שני עשירי באוקטובר, חמש עשרה באוקטובר, חמש עשרה לעשירי, עמוס אטינגר, סיני.

תמלול – אלוף (מיל.) אמנון רשף; סגן (מיל.) יונתן דרורי.
הבהרות ועריכה – אלוף (מיל.) אמנון רשף.
הזנה לאתר – סגן (מיל.) יונתן דרורי.