תמונות מהתערוכה בלטרון

רקע

מאז ומתמיד עסקתי בציור בשמן, מרבית הציורים שלי עוסקים בנופי הארץ, באנשים ובאירועים. פה ושם נגעתי במרומז ובעקיפין בחוויות המלחמה וחיי הצבא.
בשנים האחרונות גברה ההתעניינות בלחימת חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, וחשתי שהזמן הבשיל להעלות על בד את האיורים.

הציור הראשון הושלם בתוך שנה (2008) והתבסס על איור מס’ 30. הציור, שמן על קנבס במידות 160X220, מתאר חילוץ נפגעים על גבי הטנק שלי בקרב “החווה הסינית”. כאשר הוצג הציור (“חילוץ הנפגעים”) לראשונה למח”ט – אלוף (מיל.) אמנון רשף, הוחלט שהוא יוצג במוזיאון השריון בלטרון. יו”ר עמותת “יד לשריון” אלוף (מיל.) חיים ארז ומנכ”ל העמותה תא”ל (מיל.) מנשה ענבר הוזמנו להתבונן בציור בביתי ונרתמו למשימה. בעצה אחת עם אמנון רשף ורמי מתן בחרנו בכמה איורים נוספים מתוך היומן שלי אותם אצייר בשמן על בד.

סא”ל (מיל.) קובי לפיד
תותחן טנק מ”פ במלחמת יום הכיפורים

הציור הראשון הושלם בתוך שנה (2008) והתבסס על האיור מס’ 30. הציור, שמן על קנבס במידות 160X220, מתאר חילוץ נפגעים על גבי הטנק שלי בקרב “החווה הסינית”.

לעיון בציור “חילוץ הנפגעים” על גבי מסך מלא – לחצו כאן

הציור השני במידות 160X220 מתבסס על איור מס’ 17 הושלם בחודש אפריל 2009 ומתאר את הטנקים שנותרו בגדוד 79 לאחר הקרב. הוספתי את דמותו של מפקדי רמי מתן יושב מימין בתנוחה אופיינית לו.

לעיון בציור “מה שנותר עם שחר” על גבי מסך מלא – לחצו כאן

הציור השלישי מתבסס על האיור “בטרם קרב”, שנרשם בשטח הכינוס, לפני היציאה לקרב במבצע “אבירי לב” – קרב ההבקעה באזור “החווה הסינית” והצליחה, בשעת דמדומים בתאריך 15 באוקטובר 1973.
חברי ירון גבעתי מקיבוץ מצובה היה צוער בקק”ש (קורס קציני שריון). הוא היה בחור תמיר ויפה תואר. ירון שובץ בטנק מ”מ 4 – ירון פיק בפלוגה ז’ של רמי מתן בגדוד 79, חטיבה 14. הטנק שלנו היה ראשון והטנק שלו חנה בהמשך שדרת הטנקים של הפלוגה.
במרכז הציור יושב ירון גבעתי ז”ל על גבי הטנק, מימינו משה מזרחי ובתא הנהג ישעיהו ושדי. המתח והדריכות ניכרים בישיבתו.
מספר שעות לאחר מכן ירון נפל בקרב ה”חווה הסינית”.
העבודה ארכה כחודשיים והושלמה בינואר 2011.
שמן על קנבס
מידות 70X100 ס”מ

סגן רענן קולר ז”ל שימש ערב המלחמה כמדריך בקק”ש (קורס קציני שריון).
רענן היה בחור עדין מראה, בעל תלתלי פחם שחורים ועור בגוון השנהב.
הוא היה המדריך הישיר שלי בקורס הקצינים ובמהלך ששת חודשי האימונים האינטנסיביים נוצרו בינינו יחסים הדוקים.
רענן, משה מזרחי ואנוכי חברנו לפלוגה ז’ של רמי מתן בגדוד 196 (ששמו הוסב אח”כ לגדוד 79) בחטיבה 14.

בתאריך  14.10.73,  בשעה שניהלנו קרב בלימה, תפס רענן עם הטנק שלו, עמדת אש כ- 50 מטרים משמאל לטנק שלנו.
פגז אויב פגע בסיפון הטנק מאחורי רענן והוא נפגע בצווארו מרסיס, בשעה שניצב חשוף בצריח.
הטנק נעצר והמנוע כבה (אפשר לראות בציור את הפגיעה של פגז ארטילריה בטנק).

בראותנו את המתרחש, ירדנו משה מזרחי ואני מהטנק שלנו רצנו וטיפסנו בזריזות על הטנק של רענן.
גילינו ששאר אנשי הצוות לא נפגעו ורענן נפל פנימה על רצפת הצריח.
הוצאנו אותו בעדינות מבעד לפתח טען-קשר ותמכנו בו. דם רב פרץ בשטף מצווארו, לא היה בידינו לעזור לו, הנחנו אותו על אלונקה והבאנו את רענן לטנק שלנו כדי לפנותו.
בהמשך הצוות שלו הצליח להניע את הטנק ופינה אותו לתאג”ד (תחנת איסוף גדודית).

הציור, בזוית ראיה ממעוף הציפור, מתאר את משה מזרחי מימין אנוכי משמאל ורענן באמצע נתמך על ידנו ברגעיו האחרונים, מבוסס על איור שציירתי בזמנו בתוך יומן המלחמה שלי.

הציור החמישי, שצויר בשנת 2011 מתאר התרחשות יוצאת דופן ומוזרה משהו בעיצומו של קרב במלחמת יום הכיפורים.
בתאריך 9.10.1973 במסגרת חטיבה 14, גדוד 79 (196) בעת שניהלנו קרב בלימה על קו התעוזים מזרחית לתעלת סואץ , קיבלה פלוגתנו פקודה לכבוש את תעוז ״טלויזיה״ אשר נתפס קודם לכן בידי המצרים.
המ״פ רמי מתן הוביל את ההתקפה מכיוון דרום מזרח לכיוון צפון מערב. כאשר זיהינו היטב את התעוז ו״קיצרנו״ טווח נפרסו הטנקים בקו ונענו קדימה תוך ירי לעבר התעוז ולעבר מטרות חשודות מסביבו.
בהגיענו סמוך לגדר שהקיפה את התעוז, או נכון יותר לשאריותיה, ראיתי יד מנופפת אוחזת בקסדת וי אר סי מתוך שוחה או בור בקרקע שנוצר מהתפוצצות פגז. יכולתי לזהות שלושה חיילים תופסים מחסה בבור. הם ניסו למשוך תשומת ליבנו אליהם ובתושייתם השתמשו בקסדת וי אר סי לזהותם כטנקיסטים ישראליים. נענו לקראתם.
המחזה היה סוריאליסטי.
לפתע נורה לעברנו מטח טילי סאגר, טילים רבים נורו מאזור דיונות מזרחית לתעוז, זיהיתי אותם היטב במעופם לעברנו ולא היה לי ספק שהם עומדים לפגוע בטנק. הבחנתי בינות לדיונות בנושאי סאגר ובנגמ״שים נושאי סאגר.
התחלנו לזגזג ולשנות כיוונים על מנת להקשות על מפעילי הסאגרים לכונן אלינו. על הטנק שנע מימין לנו פיקד יפתח יעקב, טיל סאגר פגע בקנה התותח שלו ופוצץ את הקנה. לא עלה בידינו לחלץ את השלושה והם חולצו בסופו של דבר ע״י כח אחר.

מאוחר יותר ערכתי איור של ההתרחשות בפנקסי.

הציור, שמן על קנבס, בגודל 120 על 100 מתבסס על האיור שצוייר בזמנו ועל זכרונותי, הציור מנסה להמחיש את הארוע ואת נוף המדבר ואווירת הקרב מזווית הראיה שלי התותחן בטנק המ״פ.

הציור השישי, צויר בשנת 2011, לאחר שחצינו את תעלת סואץ מערבה, קיבלנו משימה לכבוש מתחם גדול שכונה ״אורחה״ אשר שלט ממרומי סוללותיו על השטחים שממזרח לתעלה.
זה היה קרב של שיתוף פעולה קלאסי בין שריון לחי״ר. הפלוגה שלנו צוותה ביחד עם גדוד ״שקד״, תקפנו את מוצב האוייב מחלקו האחורי. הטנק שלנו בפיקוד רמי מתן הוביל את הכוח וחיפינו מקרוב על לוחמי החי״ר שנעו בתוך תעלות הקשר. הטנק של יזהר נע מגמה מאחורינו וחיפה לעומק המערך.
מ״פ החי״ר המוביל אחז בידו את הטלפון האחורי של הטנק שלי וכיוון אותנו למטרות . לפתע שמעתי אותו קורא ״טנק מימין!״
צודדתי במהירות את הצריח ימינה לשעה 3 והספקתי לראות טנק אוייב שהסתתר בצד סוללה בטווח כ-400 מטר. ראיתי את העשן שעלה כשהטנק הונע ואת לוע התותח שלו מופנה באיטיות לכיווננו.
מי יורה ראשון?
יריתי תוך כדי תנועה (מבלי להמתין לפקודה) את הפגז התורני. הטנק נפגע והבזק הפיצוץ נראה היטב.
חיילי האוייב נסו ולוחמי החי״ר שלנו קפצו מתוך התעלות והחלו לרקוד ולשיר מסביב הטנק שלי.
במקביל ירה יזהר אל משאית תחמושת שנכנסה למוצב.
הקרב הסתיים.

הציור שמן על קנבס בגודל 200 על 140 סנטימטר מתבסס על כמה איורים שערכתי בזמנו, זמן קצר לאחר הקרב.
בשונה מציורים אחרים שאני מציג בתערוכה ציור זה הוא מנקודת המבט של האוייב הצופה בטנק המתקדם לעברו.
אפשר לראות את כיוון התנועה של הטנק ואת הצריח והתותח בניצב לכיוון התנועה, לוחמי החוד של החי״ר נעים בתעלת הקשר מעט לפני הטנק, חיפוי חי״ר קרוב ואת חוליית הפיקוד של מ״פ החי״ר בתוך התעלה בצד הטנק. ברקע הרחוק אפשר להבחין אף במינרט של מסגד בכפר מצרי שהיה סמוך למתחם.

הציור המוצג ביד לשריון הינו העתק של הציור המקורי אשר נקרע למרבה הצער תוך כדי הובלתו לתצוגה. אני מקווה לציירו שנית

הציור השישי, גם הוא צויר במהלך שנת 2011, מנסה להכניס את הצופה לעולמו של התותחן בטנק בעת קרב.
גם ציור זה, מתבסס על התרחשות בשדה הקרב.
בליל ה-15-16 באוקטובר 1973 בעת הקרב בחווה הסינית לפתיחת מעבר לחציית תעלת סואץ. בהמשך לקרב קשה מאוד שבמהלכו נפלו רבים מלוחמינו, השמדנו טנקי אוייב וחילצנו את חברינו, נערכנו בשעת לילה מאוחרת להגנה באזור סגול 134 בקרבת ציר לקסיקון. תפסנו עמדה בשקע נמוך מהסביבה כדי לא לבלוט על רקע האש שעלתה מכלים פגועים שבערו מסביבנו.
בתפקידי בתותחן בטנק אימצתי את עייני כדי ״לקרוע״ את האפלה, סרקתי את השטח לפנינו כאשר הופיע בטווח כ 40 מטרים בלבד, טנק אוייב. הטנק נע לקראתנו בחשיכה והיה זה רק ענין של שניות בודדות בטרם יבחין בנו. בתחילה סברתי שמדובר בטנק מסוג טי 62 (בעקבות התראה שטנקי טי 62 צפויים לתקוף אותנו בהתקפת נגד). אך היה זה טי 55. ( יצויין שהטנקים המצריים הפעילו תאורה אינפרה אדום ונעו בביטחון).
הודעתי מייד למפקדי רמי מתן אשר הורה לי לבדוק שוב ולוודא שאכן זיהיתי טנק אוייב ולא טנק של כוחותינו.
בדקתי במהירות את המאפיינים השונים, מבנה המזקו״ם , מיקום מפנה הגזים, מבנה הצריח, זרקור אינפרה אדום בצד התותח ועוד פרטים שונים.
עקבתי אחרי הטנק, האם הבחין בנו… הצבתי צלב ״על״ במרכזו של הטנק בחיבור הצריח לתובה ויריתי פגז חודר שריון.