הספר “שלום לאהבה”
מארג מידע רבגוני טווי בסיפורת מרתקת של עלילה טבעית, אמיתית, נטולת דרמטיזציה.
דוקומנט שאינו יכול להיווצר במוסד מחקרי.
מבוסס על חשיפה עצמית, במסע לפיצוח חוויה טראומטית, שסוחפת גם את דמויות המשנה להפתח ולהחשף במערומיהם, לנוכח החוויות הקיצוניות שנכפו עליהם, כששרתו בפלוגת חי”ר עילית סדירה שבה יחסי האנוש בין החיילים לסגל הפלוגה היו לא תקינים, בציר זמן שזורם כרונולגית מפברואר 73 עד מאי 74.
כדי להקל על העברת המידע, אינספור האנקדוטות, הקוריוזים והאירועים שחשפו המרואיינים גובשו לזיכרון-קולקטיבי המסופר בחלקו ע”י ישות אחת.
השתדלותי בכתיבתי התמקדה בשלושה אופנים. במסע הרגשי והחוויתי של המלחמה, בתיעוד ההיסטורי הנקודתי האופטימלי של סביבתי הקרובה, ובמיקום השניים האלה במרחב.
עדויות הלוחמים שראיינתי חפפו זה לזה והיתה התאמה כמעט מושלמת במידע שנאסף.
ההבדלים בגרסאות תמיד בפרטים ולא במהות. לסיכום הבאתי את תובנות המרואיינים מהאירועים.
התהליך כולו התנהל במימון עצמי, ללא סיוע של בית הוצאה-לאור, או בעל אינטרס כזה או אחר. התרכזתי בהעברת המידע. מעטתי, אם בכלל, לפרש, לנתח ולהסיק מסקנות, ולמעט בסוגייה אחת מרכזית, לא הבעתי דעה.
מודל הספר מטביע את תגובות הגיבורים לרבים מהאירועים בדינמיקת הכתיבה כאסמכתא להתרחשותם. המסמך אינו שגרתי בשום היבט, וימצאו בו עניין חוקרים במגוון תחומים וחובבי קלאסיקות.
כדי לקבל פרופורציה על מימדי מלחמת יום כיפור, יש לזכור ולהזכיר שבשבעה עשר ימי הלחימה בחזית הדרום לבדה נהרגו כ- 1,700 חיילים ישראלים וכ- 11,300 מצרים. נפצעו כ- 4,000 ישראלים וכ- 25,000 מצרים, כל זאת תוך פחות משבועיים וחצי.
ישנם אירועים במלחמת יום כיפור הקבורים בתוך סודות ש”אף אחד לא שמע”, מעשים ש”אף אחד לא ראה”, פיסות פאזל שהרציונאל שבהם אינו חוקי, מפוקפק, אבסורד או מגוחך לכאורה.
כל מני מקרים שלגביהם העדים ממלאים פיהם מים, שלא לדבר על להוכיח שאכן היתה התרחשות כזו או אחרת. הגיבורים עצמם מדחיקים חוויות שאדם בריא מתקשה לחיות איתם בשלום.
המציאות ההיא מטבע הדברים מתפרקת לאיטה במערכת העיכול של ההיסטוריה בדרכה למטמורפוזה תרבותית, לעיתים מגמתית, מעוותת וחלולה כדוגמת מקרה גדוד 890 ב’חווה הסינית’. נתוני ההרוגים בפרק זמן כה קצר אינם נתפסים כהוויתם במוח האנושי.
אולי בסיפור הפרט יש סיכוי לראות משהו מהזוועה.
לראות טפח – לא להבין.
פרוייקט שיחזור האירועים והעלאתם על הכתב היתה משימה תובענית, פורצת גבולות, מזינה אמוציות מתחתיות השאול. מיצי העיכול לא יכולים לשברי חלום חדים שממשיכים לפצוע את הקרביים כל אימת שיד מהססת מנסה לגעת. חשיפתם למלוא ספקטרום קרני השמש, יצרית כפורנוגרפיה קשה, לא מספק אותי. הריני מתחייב לערך נוסף. זיק שיוצת, שלהבת שתבער, איזשהו קסם שיפיח רוח חיים בשמות, בחריפות הריחות, בצבעי הקולות, במשמעות פרצי הצחוק והכאב. בינינו, אחרי שנמוג – זה כל מה שישאר. רפלקציה דחוסה ודוממת מהגעש עצמו שמגולמת בכתמי דיו מוקפדים על נייר.
(מתוך הקדמת המחבר)
כתיבת תגובה