חברים יקרים,
הנה שוב מגיע המעבר מראש השנה ליום כיפור, ׳מעבר הכרחי׳ כמו שקראנו לזה באותם ימים, מעבר שכל אחד מאיתנו עובר אותו בדרכו, תוך זהירות מירבית, עם חיפוי וגיבוי.
אנחנו מורגלים או לפחות מתורגלים במעברים, אבל המעבר הזה כל פעם מחדש מכה, צורב, מכאיב כאילו מתרחש בפעם הראשונה.
(כואב וצורב כמעט כמו המעבר ההפוך מיום הזכרון ליום העצמאות)
ממצב של היינו איתם, חיינו, חוינו, ראינו, צחקנו, שיחקנו… ושבוע לאחר מכן מתחילה מלחמה והם אינם.

רציתי שוב לומר – אמן.
גידי שביט

לגורלם \ רחל חלפי

ויעמדו לגורלם עד קץ הימים
ונאמר אמן
ויעמדו לבדם לגורלם לבדם לגורלם
עד קץ ימים קץ הימים כולם
עד קיצם
ואיכה נאמר אמן
ויעמדו לבדם לבדם בתוך אופל הקץ
לגורלם שנחתך לגורלם שנחתך
ואיך איך אנא איך נאמר אנו אמן
יעמדו יעמדו דום לנצח דום
לגורלם שנדם
ומדוע שנאמר אמן
ויעמדו רועדים אפופי קור הנצח
לבדם לבדם לבדם
לגורלם שנפל להם לגורלם שנפל
יעמדו נופלים יעמדו נופלים
לגורל מר ונמהר לבדם יעמדו לא יכולים לעמוד
קורסים איך נפלו גיבורים איך נפלו מוטלים אפרקדן
אבל לנצח יעמדו שם בקץ הימים שם
בקץ החיים בקץ האור
שם ינסו לעמוד לבדם עד אין קץ
ואיך נוכל איך נוכל אנחנו לומר אמן
ויעמדו לגורלם לגורלנו יעמדו יעמדו
והקץ סביבם בתוכם קץ- עד
לבד לבד יעמדו לגורלם אפופים לבד
ולא נוכל לכסות אותם לחמם גוום לתת להם מרק
לנשקם לחבקם לצחקם לא עוד נוכל
ונוכל רק להפיל תחינתנו לפניך
כי תסתירם בסתר כנפיך
ותעטפם בזוהר כנפי השכינה
וכי לא יעמדו לבד
ובכל זאת הם עומדים שם בקץ הימים שם
בקץ החיים בקץ האור
שם ינסו לעמוד לבדם
מקץ
עד אין קץ
ואיכה נוכל אנחנו לומר אמן
ויעמדו לגורלם
ושמא באמת כנפיך שמא בסתר כנפיך
והלוואי ובאור ובזוהר ובטוב השכינה
אבל הם לבדם לבדם
ואיך נאמר איך נאמר איך נאמר אמן
והקץ סביבם בתוכם
קץ לעד לעד
לבד לבד יעמדו לגורלם אפופים לבד
והם הותירונו
לגורלנו
ולנו לא נותר אלא
להניחם
לגורלם
עד קץ הימים לאין קץ
לא נותר לנו דבר אלא לומר
אמן