חטיבה 14 – מותג ומורשת שריונאית שיוסיפו להתקיים

חטיבת השריון 14, היא עוצבת המחץ, הייתה שם דבר גם במלחמת ששת הימים, בפיקודו של מוטק’ה צפורי (כיום תא”ל במיל’) בקרב אום-כתף, וגם במלחמת יום הכיפורים בפיקודו של אמנון רשף (כיום אלוף במיל’) בקרבות הבלימה ובקרב “החווה הסינית” ובקרבות ממערב לתעלת סואץ. בעקבות הצמצומים בסד”כ צה”ל הוחלט לבטל את מערך טנקי המגח ועקב כך “לסגור” חטיבה 14 במילואים. עם זאת נקבע כי שמה ומורשתה עוברים לחטיבה 278, “קרני ראם” באוגדה 252, וכך ימשיך להתקיים המותג המהולל חטיבה 14.

 ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילום: שירן מיכאלי מיחידת ההסרטה ביד לשריון
הכתבה התפרסמה גם באתר “יד לשיריון”

 

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי ילד בן 7 וירדנו למקלטים, סיפר מפקד אוגדת סיני כיום תא”ל רוני נומה. למעשה לא היינו צריכים להיכנס למקלטים כי לא נשקפה סכנה מוחשית לעורף. כיום, הוסיף תא”ל נומה, אם תפרוץ מלחמה – חייב העורף להיכנס למקלטים. הבדל זה חייב ומחייב את צה”ל לשנות את ההיערכות גם במבנה ובהרכב הכוחות וכן בתורת הלחימה. על רקע זה הוחלט להוציא מסדר הכוחות את חטיבת השריון 14 במילואים ובה בעת הוחלט כי לא אפשרי לבטל את שמה ולא לשַמֵּר את מורשתה ביחידה חיה ונושמת. כך נקבע כי חטיבת קרני ראם שבאוגדת סיני היא שתיקרא מעתה חטיבה 14 ותמשיך לקיים את המותג המהולל. בערב מרגש ומעניין שהתקיים ביד לשריון ביום 26 בפברואר 2014 התקבצו מפקדי החטיבה בעבר ובהווה עם מפקד האוגדה ולוחמים בעבר ובהווה, לטקס מרשים של העברת נס חטיבה 14 לחטיבת קרני ראם שהיא מעתה חטיבה 14. באותה הזדמנות נפרדו מכמה אנשי החטיבה המסיימים את שירותם במילואים. היו בערב מפקד חטיבה 14 במלחמת ששת הימים תא”ל במיל’ מוטקה צפורי, מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים אלוף במיל’ אמנון רשף, אלוף במיל’ עמנואל סקל שהיה מג”ד 52 בחטיבה ביום הכיפורים ותא”ל במיל’ אברהם אלמוג שהיה מג”ד 184 בחטיבה ביום הכיפורים, מפקד אוגדת סיני תא”ל רוני נומה, קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי, מח”ט 14 היוצא אל”ם חיים עידו ומפקד חטיבת קרני ראם אל”ם גרמן גילטמן, שמעתה ייקרא מח”ט 14. להקת פיקוד העורף הנעימה את הערב בקטעי שירה.

רקע קצר

מנחה הערב, שהתקיים האולם המרכבה, קרא את הדברים הבאים:

חטיבה 14, עוצבת המחץ, הוקמה בשנת 1958 ובמאי 1959 הוכפפה לפיקוד הדרום. החטיבה נודעה בזכות השתתפותה במלחמת ששת הימים כחטיבת החוד באוגדה שפעלה בציר המרכזי בסיני, תחת פיקודו של מפקד האוגדה דאז האלוף אריאל שרון ז”ל. החטיבה במלחמת ששת הימים, בפיקודו של תא”ל מרדכי (מוטק’ה) צפורי, הייתה מורכבת מכוחות סדירים ומילואים. קרב הפריצה העיקרי בגזרה המרכזית בסיני היה על מתחמי אום-כתף, קרב שנועד לסלול את הדרך לכיבוש מתחמי אבו-עגילה. בדרכה אל היעד עברה החטיבה בשדות מוקשים וכוחות מצרים רבים שאותם הכריעה, ובהמשך הציבה מארב שנטרל והכריע את הדיוויזיה השישית המצרית. במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה בקרבות העיקריים בחזית סיני. על אף האבדות הרבות שספגה לא נשברה רוחה והיא חזרה והשתקמה תוך כדי הלחימה והייתה לה תרומה מכרעת לניצחון הצבאי במלחמת יום הכיפורים. במלחמת שלום הגליל לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 90, ובתחילת 1985 החליפה את חטיבה 500 וביצעה את הנסיגה.

לאורך שנות קיומה אִבדה החטיבה מאות חללים, מתוך זה במלחמת יום הכיפורים נפלו 302 מלוחמיה ובהם גם חללי גדודי הטנקים והחי”ר הנוספים שלחמו בשורותיה.

תא”ל במיל’ אברהם אלמוג סיים את תפקידו כמפקד גדוד 184 בחטיבה 14 רק שבועות ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, ועבר לתפקיד קצין ההדרכה במפקדת גייסות השריון. כמג”ד 184 התמנה סא”ל שאול שלו ז”ל. ביום הרביעי למלחמה, ב-9 באוקטובר, נהרג המג”ד שאול שלו והחליפו אברהם אלמוג שפיקד והוביל את הגדוד עד תום המלחמה. על לחימתו זו קיבל אברהם אלמוג את עיטור העוז.

יזכור

תא”ל במיל’ אברהם אלמוג קרא את ה’יזכור.

יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר הַשִּׁרְיוֹן אֶת טוֹבֵי לוֹחֲמָיו, אֶת נַחְשׁוֹנֵי הַסַּיָּרוֹת, אֶת בְּנֵי הַפֶּלֶד שֶׁבַּטַּנְקִים, אֶת מִסְתַּעֲרֵי הָחֶרְמֵ”שׁ וְאֶת נֶאֱמָנֵי חֵילוֹת הַסִּיּוּעַ בַּאֲשֶׁר הֵם, אֲשֶׁר עֲזָבוּם הַחַיִּים וְלֹא עֲזָבָם אֹמֶץ הַלֵּב.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

מדברי המח”ט היוצא של חטיבה 14, אל”ם חיים עידו (חיימון)

אין זה ערב רגיל, זהו ערב המשלב בתוכו מורשת מפוארת, זיכרון עם החברים שנפלו, ופרידה ממפקדים אשר שירתו בהטיבה שנים רבות. יחד עם זאת מסמל ערב זה עדכניות, חדשנות ולמידה.

הסביבה שבה פועל צה”ל השתנתה בשנים האחרונות ועדיין משתנה באופן משמעותי. הלחימה נגד צבאות סדורים הפועלים באורח סדור ובמספרים גדולים אינה נראית באופק וכיום עומד מולנו אויב השואף שלא להתגלות, פועל באופן מבוזר ויורה אש לעורף שטחנו. שינויים אלה חייבו אותנו להשתנות בהתאם, לצמצם את כמויות הטנקים בחיל השריון ולהגדיל ולשפר את יכולתנו לגלות את האויב ולפגוע בו וכן את יכולת הסיוע הקרבי.

השנה ציינו 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, מלחמה שבה לחמה החטיבה מיומה הראשון ועד ליומה האחרון. החטיבה נטלה חלק בקרבות הקשים והאכזריים שבקרבות השריון. הרוח אשר שרתה על חטיבה לאורך השנים, רוח של דבקות במשימה, נחישות, רעות ואומץ לב, היא זו שגרמה לחטיבה לעמוד במשימתה ולבלום את התקפות האויב ולצאת להתקפת-הנגד. בתקופת פיקודי על החטיבה זכיתי להכיר באופן אישי את מפקדי החטיבה ולוחמיה בעבר, לשמוע את תיאורי הקרבות, ללמוד אח הלקחים. בשם מפקדי החטיבה בהווה אני מצדיע לכם, מפקדי החטיבה בעבר, על כול שעשיתם למען ביטחון ישראל. ובהזדמנות זו רוצה אני לומר תודה ולהביע הערכה רבה על פועלכם בהווה, למסירות ולדבקות במשימה של העברת המורשת לדור שלנו – עבורנו יש לכך חשיבות רבה.

מיזוג החטיבות הוא אתגר והזדמנות. בחודשים האחרונים זכיתי להכיר גם אח מפקדי חטיבה 278, וכפי שחשבתי מדובר באנשים הבאים מאותו עולם של נתינה ושליחות. אתם המצטרפים היום לחטיבה 14 ומוטלת עליכם האחריות של הנחלת המורשת והעברתה ללוחמים, זהו המצפן הערכי המשמעותי ביותר.

בימים אלה שבהם השוויון בנטל הינו נושא שבמרכז השיח הציבורי, יודע אני שאתם המשרתים הפעילים במילואים ובעיקר המפקדים, אתם אלה הנושאים בנטל וכי אין שוויון. אף אחד מכם אינו עושה זאת מכורח חוק אלא מתוך ערכים של אהבת הארץ ושליחות. את ההוכחה הטובה ביותר לכך קיבלתי בעת שהתחלנו לשוחח עם חלקכם על המשך השירות במילואים עם המיזוג בחטיבות. בודדים הם אלה אשר החליטו לסיים אה שירות המילואים הפעיל, ואלה שעשו זאת, עשו כך בנסיבות של גיל או בנסיבות אישיות קשות. רוצה אני להביע את הערכתי האישית ואת הערכת צה”ל ומדינת ישראל על פועלכם ותרומתכם עד היום ובעתיד.

בנימה אישית אוסיף כי היום אני מסיים את תפקידי כמפקד חטיבה 14 לאחר שנתיים וחצי. לצערי ותחת פיקודי נפל חלל בחטיבה בגדוד ההנדסה, סגן בוריס ירמולינק זכרו לברכה, במסגרת מבצע “עמוד ענן”. בתקופה זו ביצעה החטיבה אימונים רבים, פרקי תעסוקה מבצעית, נהלי קרב וחלקה התגייס במבצע “עמוד ענן” ומיד לאחריו לתרגיל החטיבתי.

ברצוני להודות למפקד החטיבה האלוף במילואים אמנון רשף – היית ותמיד תהיה מפקד חטיבה 14; לאברהם אלמוג, לרמי מתן ולשאר ותיקי החטיבה שממשיכים להנחיל לנו את המורשת וללמד אותנו על לקחי העבר; למפקדי תא”ל רוני נומה, מפקד אוגדה 252, על האמון, התמיכה והחניכה ועל שידעת להיות מפקד וחבר לאורר כול שנותיי בתפקיד; ולקשנ”ר תא”ל שמואל אולנסקי על האמון הרב והתמיכה.

לאל”ם גרמן חברי הטוב, אין זו הפעם הראשונה שבה אנו נפגשים במעמד של החלפה תפקידים. אתה ניצב בפני אתגר משמעותי, אולם בטוח אני שתוכל לעמוד בו וכי שאין ראוי ממך.

לעמיתיי המח”טים ולמטה האוגדה, לקח משמעותי שלמדנו מהעבר – מלחמות ישראל הוכרעו בזכות הגבורה ומקצועיות הלוחמים והמפקדים, המ”מים, המ”פים והמג”דים. בלעדיכם חטיבה 14 לא הייתה עומדת גם היום באתגרים אשר ניצבו בפניה. הערכה ותודה לכם המ”פים, הסמג”דים, מטה הגדודים והחטיבה. ובאופן אישי יותר – לא יכולתי לבצע זאת ללא מפקדֵי החטיבה שהיו יד ימיני – יואב, אריה, רם, שאול, צביקה, עידו, מל ועומר, וכן הקצינים והנגדים בקבע – אלעד, שניר, עדי, מדר, יאנה, שתר, יוסי וקצינת הקישור.

תודה ובהצלחה לכולם.

סרט על חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים

בפני הבאים הוקרן סרט שהוכן לאחרונה, המביא את סיפור חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים.

מדברי האלוף במילואים אמנון רשף (מח”ט 14 במלחמת יום הכיפורים)

ב-14 באוקטובר 1973, עם סיום קרב השריון בשריון כנגד חטיבת השריון המצרית 1, בקרב שבו השמדנו עשרות טנקים מצריים, הוצאנו את הדף הקרבי מספר 1. כיוון ששם החטיבה שלנו ומספרה היו מסווגים, החלטתי לקרוא לחטיבה 14 בכינוי “חטיבת המחץ” – כינוי המלווה אותה עד היום. באותה המידה היה אפשר לכנות אותה חטיבת “עוף החול” – משום שהייתה חטיבה ששרדה בעת שלום ובעת מלחמה, בדגש במהלך מלחמת יום הכיפורים.

שורשיה של חטיבה 14 במחוז ירושלים של ההגנה, שאורגן כחטיבה מרחבית “עציוני”, שלאחר מכן נקראה חטיבה 6. החטיבה לחמה בירושלים ובסביבתה במלחמת העצמאות ופורקה בסוף 1949.

בשנת 1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי”ר מילואים הכפופה לפיקוד המרכז. בספטמבר 1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי 1959 הוכפפה החטיבה לפיקוד הדרום. בשנת 1960 הוסבה חטיבת חי”ר זו לחטיבה ממוכנת, לאחר שהוכפפה למפקדת גייסות השריון.

במלחמת ששת הימים לחמה החטיבה, בפיקודו של אל”ם (לימים תא”ל) מרדכי (מוטק’ה) ציפורי, הנמצא עמנו בטקס מרגש זה, בציר המרכזי בסיני במסגרת אוגדה 38, בפיקודו של אלוף אריאל (אריק) שרון. החטיבה כבשה את מוצבי החוץ שהיו לפני מתחם אום-כתף ובצירי התנועה שעקפו אותו, סייעה לכיבוש המתחם והתגברה על מגנן נ”ט שהיה מאחוריו. החטיבה התקדמה עד לנח’ל והשמידה כוחות שריון אויב שנסוגו מאזור הקוּרָיָה.

לאחר מלחמת ששת הימים הפכה החטיבה להיות חטיבה משוריינת בסיני, והשתתפה עם החטיבה-האחות 401, בתעסוקה מבצעית לאורך תעלת סואץ. החטיבה נלחמה במלחמת ההתשה, בפיקודו של אל”ם (לימים אלוף) קלמן מגן ז”ל.

במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה בחזית סיני, השתתפה בקרבות העיקריים במלחמה זו וסבלה אבדות רבות. לצערי הרב, גדוד 9 – שהיה גדוד אורגני בחטיבה – נלחם בגזרת לחימה אחרת ולא במסגרת החטיבה. גדוד 52 נלקח מהחטיבה במוצאי יום הכיפורים. בתמורה וכתגבורת קיבלה החטיבה את גדוד 79 מחטיבה 401 ואת גדוד 196 מחטיבה 460. ביממה הראשונה איבדה החטיבה 82 לוחמים ו-102 פצועים. חרף אבדותיה המשיכה החטיבה, כעוף החול, להילחם כחטיבה לוחמת לכל דבר ועניין ונבנתה מחדש. יזמתי את קבלתו לשורות החטיבה של גדס”ר 87 של אוגדה 143 וכוחות נוספים. במבצע “אבירי לב” נטלה החטיבה חלק מכריע בכיבוש “מסדרון הצליחה” ואִפשרה את צליחת אוגדות צה”ל לגדה המערבית של תעלת סואץ. אף שבליל הדמים (16-15 באוקטובר 1973) איבדה החטיבה 121 מלוחמיה ועוד 62 נפצעו, המשיכה החטיבה להילחם, לצלוח את התעלה ולהגיע עד פאתי העיר אסמעילייה, שם החלה הפסקת האש.

במלחמת “שלום הגליל” לחמה החטיבה בפיקודו של אל”ם דוד שובל, במסגרת אוגדה 90, כנגד כוחות מחבלים לאורך רכס כפר מַשְׁכִּי, ובהמשך נגד כוחות סוריים. לאחר מכן נשארה החטיבה בלבנון, החזיקה את הקו בחזית המזרחית תחת פיקוד אוגדה 252. בשנת 1985 נסוגה החטיבה ל”קו הסגול” בלבנון, ולאחר מכן התפרקה וירדה מסדר הכוחות של צה”ל.

כתוצאה מפעילותם של מפקדי חטיבה 14 בעבר, לרבות תא”ל אורי אגמון ותא”ל צבי קן-תור, החטיבה הוקמה מחדש ב-1990 כחטיבת מילואים עם טנקי פטון, על ידי שינוי שם של חטיבת טנקי פטון במילואים מספר 330, מאוגדה 252 לחטיבה 14.

בשנת 2004 הוחלט שוב לפרק את חטיבה 14. פניתי במכתב לרמטכ”ל וביקשתי להשאיר את חטיבה 14 בסד”כ (סדר כוחות) צה”ל, כדי לשַׁמֵּר את מורשת החטיבה וגבורת לוחמיה. הרמטכ”ל נעתר לבקשה. הוסכם כי חטיבת טנקי פטון מילואים 896 מאוגדה 252 תקבל את השם חטיבה 14.

והנה, אנו עומדים היום, בטקס המובן מאליו, שבו נס חטיבה 14 עובר לחטיבה 278 שתישא את שם חטיבה 14 ומורשתה המפוארת.

צמרת צה”ל כיום לא נזקקה לשכנוע והדבר היה מובן מאליו. אם יש חטיבה אחת שלגביה אין כל דיון או מחשבה נוספת, הרי זו חטיבה 14. יתר על כן, אותם גדודים שלחמו בשורות החטיבה במלחמת יום הכיפורים – 184, 79 ו-87 יהיו גם מספרי הגדודים בסד”כ החטיבה.

הנה חטיבה 14 קמה, נפלה וקמה, בשלום ובמלחמה, כעוף החול, והיא קיימת כחטיבה לוחמת עם טנקי מרכבה.

מיצובה הנוכחי של חטיבה 14 הינו פרי לחימת הגבורה של לוחמי החטיבה לדורותיהם, ובולטת בה לחימת הגבורה העילאית של לוחמיה במלחמת יום הכיפורים.

נזכור לעד את זכר חברינו הנופלים וננצור בלבבנו את גבורתם וזכרם!

לקראת סיום מספר מילות תודה, תודה למפקדי ועמיתי מוטק’ה צפורי שכיבד אותנו בנוכחותו. תודה לרעיי לוחמי חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים הנמצאים עמנו, ותודה מיוחדת למפקד אוגדה 252 תא”ל רוני נומה, למח”ט היוצא אל”ם חיים (חיימון) עידו ולמח”ט הנכנס אל”ם גרמן גילטמן על ארגון מעמד זה.

לוחמי חטיבה 14 בהווה, זו זכות גדולה לשאת את שמה של חטיבה 14 – חטיבת המחץ, אך זו גם אחריות כבדה. ביטחון עם ישראל מוטל על כתפיכם ובטוחני שתעמדו באתגרים המורכבים אם תקראו לדגל. עלו והצליחו!

העברת נס החטיבה ומורשתה

“שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל” כתב בשעתו נח רוזנבלום בשירו הידוע, וכיום אין לך צבא שאין לו דגלים ונסים וסמלים. וכאן הגיע הרגע להעברת נס החטיבה לידי החטיבה שתישא מהיום את השם חטיבה 14. כך במעמד סמלי על הבמה באולם המרכבה שביד לשריון, בנוכחות האלוף אמנון רשף מפקדה המיתולוגי של החטיבה במלחמת יום הכיפורים, תא”ל רוני נומה מפקד אוגדת סיני, המח”ט היוצא אל”ם חיים עדו (חיימון) והמח”ט גרמן גילטמן שחטיבתו 278 הפכה להיות חטיבה 14 – הועבר הנס לידיו למשמרת. בכך סמלית הועברה גם מורשת חטיבה 14 והיא מעתה ממשיכה לחיות בשרשרת הדורות.

בהזדמנות זו הוענקו תעודות הוקרה למג”דים.

גדוד 184 – גדוד “אבירי לב”

בספרו של אהוד מיכלסון “אבירי לב, נכתב:

“סיפורו של גדוד השריון 184 במלחמת יום הכיפורים הוא אחד מסיפורי הגבורה יוצאי הדופן בתולדות המלחמה ההיא. הגדוד שכלל עם פרוץ הקרבות שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ”ש אחת, חנה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, ועל לוחמיו הוטל להשתתף בבלימה ההרואית של העוצבות המצריות אשר צלחו את התעלה וחדרו לסיני. על אף תנאיי הפתיחה הקשים של אותם קרבות, הצליחו לוחמי הגדוד, תוך חתירה למגע ודבקות במשימה, לבלום את הכוחות המצריים, לכבוש את החווה הסינית ולצלוח את התעלה מערבה.”

שמונים מחיילי הגדוד נפלו במלחמה הקשה, זכרם מלווה את לוחמי הגדוד ומפקדו עד ליום זה.

סא”ל צבי ירום מג”ד 184 הוזמן לבמה יחד עם סא”ל … מג”ד 567 שהופך לגדוד “אבירי לב”, יחד עם תא”ל במיל’ אברהם אלמוג המג”ד ממלחמת יום הכיפורים ויו”ר עמותת הגדוד.

גדוד 79 – גדוד “סוּפָה”

הגדוד היה שותף לקרבות רבים במרוצת השנים והשתתף בין היתר במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. ערב מלחמת יום הכיפורים חנה הגדוד ברפידים (ביר-גפגפה). הגדוד לחם תחת פיקוד חטיבה 14 בקרבות הבלימה. כיממה לאחר תחילת הקרבות והידלדלות כוחותיו והיפגעות מרבית מפקדיו ולוחמיו בקרב הבלימה, באזור המעוזים, הצטרפו כוחות גדוד 79 לגדוד 196 ליצירת גדוד 79 במתכונתו החדשה. בהמשך לחם הגדוד עם חטיבה 14 בכיבוש אזור צליחת התעלה, וכיבושה של “החווה הסינית” והשטח שמצפונה.

כחלק מארגון הסד”כ הוקם גדוד חדש והוא יישא את השם גדוד 79 ומורשתו.

לבמה הוזמן סא”ל עידו גנות לקבל תעודת הוקרה, ואיתו הוזמנו אל”ם במיל’ רמי מתן שהיה מ”פ בגדוד 79 במלחמת יום הכיפורים ומשמש יו”ר עמותת הגדוד. במלחמה פיקד רמי על פלוגה ז’, השתתף בקרבות רבים וקשים, ופינה נפגעים רבים תוך גילוי אומץ לב נדיר, תעוזה ודבקות במשימה.

גדוד 89

גדוד 89 הוקם במלחמת העצמאות כגדוד קומנדו בפיקודו של רב-אלוף משה דיין ז”ל. ייעודו העיקרי היה גדוד פשיטה ממכון בחטיבה 8, חטיבת “הזקן” של יצחק שדה ז”ל. בהיסטוריה של הגדוד קרבות רבים ובהם ב”מבצע דני” שבו הוטל על הגדוד לבלום את השריון הירדני ולכבוש את לוד ורמלה ואת בית ג’וברין. במהלך השנים עבר הגדוד לחטיבה 14 ולמעלה מעשרים שנה הוא חלק מחטיבה זו. במסגרת ארגון הסד”כ יוחזר שמו של גדוד 89 לחטיבה 8 והגדוד השלישי שבחטיבה 14 ייקרא גדוד 87, על שם גדוד הסיור שנלחם תחת פיקוד החטיבה במלחמת יום הכיפורים מיום לחימתו הראשון, והיה חלק מכוחות הבלימה וחלק מכוחות הצליחה שהובילו למהפך במלחמה.

לבמה הוזמן מג”ד 89 סא”ל שאול לפידות לקבל תעודת הוקרה, ואיתו המג”ד סא”ל גלעד שפירא שיקבל את השם גדדו 87 כחלק מהעברת המורשת. למג”ד הצטרף אל”ם במיל’ ד”ר דן כצנלסון ששירת כרופא גדס”ר 87 במלחמת יום הכיפורים.

גדוד ההנדסה 924

לבמה הוזמן מג”ד 924 סא”ל גיל עילם לקבל תעודת הוקרה. במסגרת ארגון הסד”כ עבר הגדוד לחטיבה 19, שהוכפפה לאוגדת סיני.

עוד תעודות הוקרה

לבמה הוזמנו ראש מטה החטיבה היוצא סא”ל אריה באט, סגן מפקד החטיבה היוצא אל”ם יואב הנגבי וקצין ההדרכה החטיבתי אל”ם רם קרן לקבל תעודות הוקרה.

העברת תג החטיבה

בצעד סמלי הועבר תג החטיבה בין המפקדים ובכך “עברה” גם המורשת לחטיבה המקבלת.

מדברי המח”ט הנכנס של חטיבה 14 אל”ם גרמן גילטמן

בתחושת אחריות גדולה אני מקבל היום את שרביט המורשת של חטיבה 14. זוהי זכות גדולה ומחויבות אדירה לקבל את הפיקוד על “חטיבת המחץ”, ולהימנות על שרשרת מפקדים מפוארת.

מורשת חטיבה 14 שנולדה בהובלת המפקדים ומהנחישות לביצוע כול משימה, על אף הקשיים שבדרך, היא שהובילה את החטיבה להישגיה ההיסטוריים. לחימת החטיבה התאפיינה בנחישות לוחמיה ומפקדיה, בדבקותם במשימה, בנכונות להקרבה אישית ובגבורה עילאית. החטיבה על גדודיה ויחידותיה השתקמה והתחדשה תוך כדי מלחמת יום הכיפורים ולאחריה. כממשיכי דרכם של הלוחמים בעבר אנו מחויבים לשמור את רוחה ומורשתה של החטיבה. אם נידרש במשמרת שלנו להילחם – אני מצפה שנעשה זאת באותה נחישות, באותה היוזמה ובאותה יכולת להתאושש מהפתעות ולהכריע את האויב, כפי שהפגינו החטיבה ולוחמיה בקרבות מלחמת יום הכיפורים.

מפקדי החטיבה וחייליה, המציאות במזרח התיכון מחייבת את כולנו להתכונן ולממש בפועל את האמרה “מחר מלחמה”. אין לי ספק שהמפקדים כיום יפעלו לאור מורשת החטיבה, והם שיאפשרו לנו לעמוד בכול האתגרים העומדים בפנינו. לאנשי המילואים – אנשי מטה החטיבה, המג”דים, המ”פים, הקצינים – המוטיבציה שלכם לשרת ולתרום איננה דבר המובן מאליו. עבורי אתם מציגים את פניה היפות של החברה הישראלית, ושירותכם בצה”ל הוא ביטוי לנטילת אחריות אישית לשליחות ולאהבת העם והארץ. אני מעריך ומוקיר אתכם וגאה בכם על כך.

ברגע חגיגי זה נזכור את הנופלים, הלוחמים שלחמו בחירוף נפש לאורך ההיסטורי, מתוך תחושת שליחות ומחויבות לעם ולארץ נמשיך בדרכם כדי להבטיח את קיום הדורות הבאים בארץ. נעשה כול מאמץ כדי להיות מוכנים ליום פקודה, ולמבחן הקשה מכול – מלחמה.

מצגת החטיבה בתמונות

 

מדברי מפקד אוגדת סיני תא”ל רוני נומה

אף שכתבתי את הדברים אני מעדיף לדבר מהלב. ברצוני לספר לכם, בעקבות הסרט שראינו על חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, כי בעת שפרצה המלחמה הייתי ילד בן 7, ושיחקתי כדורגל. אני זוכר את האזעקה ואני זוכר את הפחד של הריצה למקלט. רצנו למקלטים, ישנו במקלטים, וצבענו את הפנסים של כלי הרכב בשחור – זהו זיכרון הילדות שלי והחוויה המעצבת בילדות. לימים כשהתבגרתי ולמדתי על מלחמת יום הכיפורים הבנתי שבאמת באמת רצנו לשווא למקלט, וכי לא הייתה באמת סיבה. המלחמה התנהלה רחוק מהבית ולא היה שום סיכוי שתגיע אלינו – בזכותכם. אבל היום כשתישמע אזעקה – ילדי ישראל ירוצו למקלטים ולכך יש סיבה טובה. זה השינוי הדרמטי שהוביל לשינוי בתפיסה המבצעית, ואשר הוביל גם לשינוי במבנה ובארגון של צה”ל, והוביל אותו להפנות משאבים שיועדו לנושאים מסוימים לנושאים אחרים. בתהליך הזה גם אוגדה 252 אורגנה אחרת. עברנו התלבטויות רבות והתחבטויות רבות כיצד לארגן את האוגדה, בשילוב דיונים מעמיקים, בשילוב סוגיות מקצועיות, סוגיות ערכיות, סוגיות של מורשת ושל עתיד. דבר אחד לא עמד כלל לדיון – השם של חטיבה 14. זה היה עוגן יציב בתהליך, והיה לנו ברור כי ללא תלות במספר היחידות שיהיו באוגדה ובתצורה, המותג 14, כך קראנו לו, יהיה אִתנו גם במלחמה הבאה, ולוואי שלא תתרחש.

אנחנו לומדים מהעבר דרך ההווה אבל עושים זאת עבור העתיד. העתיד הוא המוביל אותנו, עתיד עם ביטחון, עתיד עם כלכלה פורחת, עתיד שבו לא יהיה לאויב חשק להילחם אתנו. לפנינו אתגרים מאוד גדולים, יש לנו יכולות מאוד גבוהות, ויש לנו גם פערים. עם זאת, הנכס הגדול ביותר שלנו הוא אתם האנשים, המפקדים. אנחנו מבינים היטב כי מה שעבר פה היום איננו דגל, עברה פה מורשת ועברו פה ערכים שיהיו אתנו ונר לרגלינו בקרבות הבאים, ולוואי שלא נידרש אליהם. אין בלבי ספק שהשמות, המספרים, מורשת הקרב של האנשים ושל היחידות – יובילו אותנו ברגעים הקשים. זה מה שעובר פה היום. עוברת כאן אחריות, עוברת כאן מחויבות, ועובר כאן משהו שהולך אתנו מדור לדור. זה הדור שלי שנמצא היום על המשמרת והדור שלכם במילואים שנמצא כיום על המשמרת.

ברצוני לומר לכם, לאנשים, ברגע כזה מרגש, כי אין הרבה מילים שבאמת יכולות להביע את מה שאני חש כלפי אנשי המילואים. נחשפתי למערך המילואים עוד בצעירותי, אבל ביתר שאת בתפקידי הנוכחי בכובע השני שלי, כמפקד המרכז לאימונים ביבשה (מל”י). בכול שבוע מתאמנים בין חמישה לשמונה גדודי מילואים, ובהם אלפי אנשי מילואים מתאמנים. בתוך כך יש בהם מפקדים שעוזבים את הבית, את העסקים ואת המשפחה, וחרף כול הקשיים מגיעים, רצים בלילה, בקור, בחום, מבצעים טפ”שים (טיפולים שבועיים) לפני ואחרי, וזו פשוט תופעה שאין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם. ארחנו במל”י לא מכבר ביקור של גנרל סיני, ארבעה כוכבים, וניסינו להסביר לו שאנחנו מגייסים גדוד מילואים ביום ראשון והוא עושה כעבור זמן קצר תרג”ד רטוב, וכי בשעה זו יש ארבעה תרג”דים רטובים בצאלים, של אנשי מילואים שהתגייסו ביום ראשון. נדרשה לו לאורח חצי שעה להבין למה אנחנו מתכונים. זו תופעה שהיא ייחודית לצבא ההגנה לישראל, והיא לא הייתה מתקיימת ללא אנשים כמוכם – יישר כוח.

כשמעבירים מורשת אי אפשר שלא לדבר על הנופלים, על המשפחות השכולות, על האנשים שאינם אתנו עוד., אנו זוכרים אותם כי הם גם התוו לנו את הדרך.

את המלאכה של הארגון מחדש של האוגדה הטלתי על אל”ם חיים עידו, חיימון. תוצאות המבצע נקבעות ביום שקבעת מי מפקד המבצע, וזאת למדתי בצעירותי. ידענו מה אנחנו רוצים, בחרנו את מפקד המבצע והטלנו עליו את המשימה. וכפי שהוא יודע לעשות כך הוא עשה – ביסודיות, בדקדקנות ובשיטתיות. הערב הזה הוא ערב של פרידה, אבל גם ערב של התחלה, ועל ההתחלה הזו אתה חיים חתום, למרות שהלפיד הועבר לגרמן. שלוחה לך הרבה מאוד הערכה, חיימון. דומה שלא כולם יודעים מה בדיוק עשית ואיך עשית, אבל עשית זאת בדרך המעוררת הרבה מאוד הערכה על מי שאתה ועל הדרך שעשית זאת. אני יודע שכול מי שבאת אתו במגע יודע להגיד זאת.

ולך, גרמן, נאחל הצלחה רבה, כי הצלחתך היא ההצלחה של כולנו, של כול מי שיושב פה. יודע אני שגם אנשי המילואים הוותיקים מרגישים שהכול הוא חלק מהם, ותהיה זו גם הצלחה שלנו בסדיר ובמילואים. ניצבים לפנינו אתגרים גדולים ואני בטוח שבזכותכם נעמוד בהם.

תודה רבה לכולם, יישר כוח ובהצלחה.